על מהותו של הנוהל השיורי עמדתי בעניין אחר, שם ציינתי כי –
"במסגרת שיקול הדעת הרחב המוענק לשר הפנים מוסמך הוא לשקול שיקולים הומניטאריים ולתת היתר שהייה בישראל אף בגדר לפנים משורת הדין בנסיבות מיוחדות (ראו בג"ץ 9211/04 איבורה נ' משרד הפנים (18.7.2005)). לשם בחינת ההיבט ההומניטארי הוקמה הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (הפועלת על פי נוהל משרד הפנים מס' 5.2.0022). ועדה זו משמשת כיועצת למנהל רשות מינהל האוכלוסין 'בבואו לבחון בקשות למתן מעמד בישראל, מכח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר אינן עומדות בקריטריונים הקבועים בנהלים השונים'" (עע"ם 1692/11 אורלה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.11.2011); ההדגשה אינה במקור).
לשר הפנים – ולוועדה הבין-משרדית הפועלת מכוחו – שיקול דעת רחב בנוגע להגדרת הטעמים ההומניטריים העשויים להצדיק מתן מעמד. "בסופו של יום עליו להחליט האם המבקש שבפניו נכלל בגדר המקרים המיוחדים והחריגים למדיניות הכללית של משרד הפנים, עד כי מוצדק להעניק לו מעמד בישראל לפנים משורת הדין" (עע"ם 471/12 מדינת ישראל נ' בוטנג, פסקה 4 (8.7.2012)). ככלל, מדובר בדרישה להצגת "דבר מה נוסף", המייחד את המקרה הספציפי ומבדיל אותו מן המקרים הסטנדרטיים שאינם נתפסים כעילה למתן מעמד בישראל (עע"ם 1086/09 קרוז נ' שר הפנים, פסקה 9 (7.7.2009)). בין היתר, הוזכרו בהקשר זה שיקולים שעניינם אחדות המשפחה וטובת הילד (עע"ם 9890/09 נוואה נ' משרד הפנים, פסקאות 16-18 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר, ופסקאות 3-4 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (11.7.2013)), סיוע להורים קשישים (עע"ם 9353/10 יעקובלב נ' משרד הפנים, פסקאות 8-13 (1.12.2013)), ומצוקה רפואית (עע"ם 7422/07 אלכסנדרובה נ' משרד הפנים, פסקה 9 (2.7.2008)). ודוקו, ביחס לחלק מן השיקולים האמורים נקבעו נהלים ייעודיים. ברם, גם כאשר המבקש אינו עומד בתנאי אותם נהלים, על הוועדה הבין-משרדית לבחון, בכל מקרה לגופו, האם יש בשיקולים אלה – לחוד או כמכלול – כדי להטות לזכותו את הכף. לפיכך, מבקש שאינו עומד בתנאי הסף של נוהל פקיעת נישואין ונוהל אלימות עשוי לזכות בכל זאת במעמד מכוח הנוהל השיורי.
יצוין כי הנוהל השיורי מאפשר לסלק על הסף בקשות המבוססות על שיקולים הומניטריים כלליים רק כאשר ברור שהבאתן לדיון בוועדה הבין-משרדית תהווה "בזבוז לא מוצדק של משאבי ציבור". לעומת זאת, בקשות שקיים "סיכוי מסוים" לקבלתן יועלו על שולחן הוועדה, גם אם אין מדובר בסיכוי גבוה (עע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים, פסקה 13 (19.3.2015)).
נוהל אלימות – שיקולי הוועדה הבין-משרדית