95. המסקנה היא כי התובעת הסתירה הן מהבורר בסבב התביעות הקודם והן בסבב התביעות הנוכחי, כי נעזרה במו"מ בעו"ד.
96. יודגש שאין באמור לעיל כדי להטיל דופי בעו"ד ברק נפתלי שכן גרסתו לא הושמעה. אם היה מתייצב לעדות לפני הבורר, או לפניי, היה מביא גרסתו לגבי תוכן הייעוץ שניתן לתובעת ומאשר, או סותר, טענת מר כהן בעמוד 75 כי לא שולם לו שכ"ט למרות מעורבותו כעו"ד בעסקה, לרבות כנאמן, כאשר במשרדו נחתמת העסקה (ראה עדות מר כהן בעמוד 76 בשורה 23) והוא מקריא למר כהן הטיוטא של החוזה (ראה בעמוד 77 בשורה 4).
97. על התובעת היה להעיד את עו"ד נפתלי לפניי, ולבטח לפני הבורר, לעניין טענתה שיש לראות בנספח ב' חלק מההסכם, למרות שאינו נכלל בחוזה הכתוב. מחדלה לעשות כן, מתעצם לנוכח עדותו של מר חיים כהן בעמוד 92 בשורה 31 שעו"ד ברק נפתלי נותר חבר עד מועד חקירת מר כהן. בנסיבות אלה, מרגע שהתובעת נמנעה מלהעיד עו"ד נפתלי, פועלת נגדה חזקה לפיה אם היא הייתה מעידה אותו, עדותו לא הייתה משרתת עניינה.
98. בנוסף, תוכן החוזה שנחתם ע"י הצדדים, כאשר התובעת נעזרת בעו"ד, שולל הסתמכות של התובעת על מצגים או הבטחות. סעיף 17.4 להסכם קובע כלהלן:
" הזכיין מצהיר בזאת ומאשר כי החברה לא נתנה לו הבטחות ו/או מצגים ו/או הצהרות בקשר לסיכויי הצלחתו של העסק... והזכיין מוותר.. על כל טענה ... כלפי החברה בקשר להצלחתו או כשלונו של העסק..".
99. בעניין זה יפה קביעתו של בימ"ש המחוזי במחוז מרכז בת.א. 5768-08-07 מירון נ' לייק מריון (פורסם בנבו) "ככלל, חופש החוזים, חשיבותו של שוק חופשי, יציבות חיי המסחר, והחשש מפיקוח יתר על מידת המוסריות שבהתנהלות העסקית, כל אלה מטים את הכף לטובת מתן תוקף להוראה חוזית המגלמת בחובה הסכמה של הצדדים לחוזה לייחד את כל ההבנות שהתגבשו ביניהם טרם כריתת החוזה - לחוזה עצמו."
100. כאן המקום לציין שתוכן ההסכם אינו חד צדדי ויש לא מעט התייחסויות לזכויות התובעת. מכאן שיתכן שלא לחינם התובעת לא העידה את עו"ד נפתלי שיתכן ועדותו הייתה מתיישבת עם התרשמות בימ"ש.
101. בנוסף, בגוף המסמך, עליו מושתת הסכום הנתבע כפיצויי קיום, צוין כי "צפי התקציב הינו הערכה גסה בלבד ואינו מהווה הבטחה לביצועי הסניף או הצלחתו ואינו מהווה חלק מחוזה הזכיינות שייחתם בעתיד".
102. בנוסף, מר נתנאל כהן אישר בעמוד 156 בשורה 9 דבריו בהליך הבוררות לפיהם "זה היה מסמך ראשוני" וכי "הוא לא חלק מהותי".