237. ניתן לסכם עמדת המומחה מטעם בימ"ש לגבי ציפיות התובעת להכנסות מפליגות בדבריו בעמוד 50 בשורה 28 " הסיכויים שלו היו גרועים מהתחלה אם אין לו שום ניסיון בתחום... אם אין לו שום ניסיון בפועל".
האם מגיע לתובעת פיצוי בגין הפסדיה עד פינוי הדוכן ?
238. בסעיף 35 לחוו"ד, המומחה מטעם בימ"ש ציין כי ביקש מהמומחית מטעם התובעת לשנות את שיעור ההיוון לתקופה הראשונה של השימוש לעשרים אחוז וכך קטן חישוב הנזק בכ – 24%. בתשובתו לשאלת הבהרה של התובעת אישר כי אין פערים בין חישוביו לבין חישובי המומחית מטעם התובעת לגבי ההפסדים עד פינוי הדוכן בסך של 743,609 ₪.
239. בסיכומי התשובה נטען כי יש לראות בתשובת המומחה אישור לזכאות התובעת לפיצוי בסך זה וכי המחלוקת עם המומחה מטעם בימ"ש הינה אך ורק לגבי התקופה מיום סגירת הדוכן בשנת 2015 ועד יום סיום הזיכיון בשנת 2021 .
240. אין בידי לקבל טענה זו.
241. כמפורט לעיל, אם סברה התובעת כי נגרמו לה הפסדי קיום, אלה, אף לשיטתה, נצברו כבר בתקופה שממועד הפעלת הדוכן ועד מועד הגשת התביעה הראשונה, ולכן היה עליה לכלול אותם כבר בתביעה הראשונה, שהוגשה שנה וחצי לאחר כניסת ההסכם לתוקף.
242. בפועל, התובעת אכן ביקשה בתביעה הראשונה סעד של פיצויי קיום שנדחה ברובו עקב העדר תשתית ראייתית. בהעדר כל שינוי מהותי, מי שכשל בהוכחת הפסדי הקיום עקב אי העמדת חוו"ד מתאימה, אינו רשאי לעקוף פסק הדין שדחה תביעתו ע"י הגשת תביעה נוספת הנסמכת על חו"ד בין אם לגבי התקופה שמיום כריתת ההסכם ועד מועד הגשת התביעה הראשונה ובין לגבי התקופה הנוספת, שממועד הגשת התביעה הראשונה ועד מועד סיום הזיכיון, בשים לב שהתביעה לפיצויי קיום נסמכת על אותן הפרות ממש.
243. בנוסף, אין לראות בהסכמה בין המומחה מטעם בימ"ש לבין המומחית מטעם התובעת לכימות ההפסדים עד מועד הפינוי, כהסכמה של המומחה מטעם בימ"ש שיש קשר סיבתי בין ההפרות לבין ההפסדים. כאמור לעיל, וכפי שיפורט בהמשך, המומחה קבע כי אין הגיון בהתנהלות התובעת שהמשיכה לצבור הפסדים עד מועד הפינוי, תוך שהיא מצפה שבימ"ש יעניק לה פיצויי קיום הן לגבי התקופה שעד למועד הפינוי ואף לגבי התקופה שלאחר הפסקת פעילות הדוכן שהניב עד הפינוי הפסדים הולכים ומצטברים.
244. בצר לה, ניסתה התובעת לקבוע כי חוו"ד של המומחה פסולה שכן חרג מסמכותו ותחת לצמצם חוו"ד לחישוב ההפסדים, חיווה דעתו לגבי זכאות התובעת לפיצוי בגין הפסדים אלה.