פסקי דין

תא (ת"א) 48848-02-16 סי.טי.אם תשתיות בע"מ נ' ערן חדד מסעדות בע"מ - חלק 36

12 ספטמבר 2018
הדפסה

252. הטענה כומתה לכדי פיצוי בתחשיב שערכה המומחית מטעם התובעת לגבי זכאות התובעת לפיצוי בגין החלק היחסי של הסך של 300,000 ₪ ששילמה לנתבעת בעת כריתת ההסכם בגין הקמת הדוכן והציוד.

253. מכיוון שהתובעת עשתה שימוש בדוכן עד מועד הפינוי, המומחית חישבה ומצאה שלנוכח הפסקת הפעילות מגיע לתובעת "על פי דו"ח מבוקר" החזר בסך של 156,000 ₪.

254. המומחה מטעם בימ"ש קיבל את הסכום בו נקבה המומחית מטעם התובעת, אולם לא את הגיון התביעה, לפיו, רק בגלל שהתובעת עשתה שימוש בציוד 4 שנים ולא עשר שנים, מגיע לה שהנתבעת תרכוש הציוד בחזרה ביתרת המחיר המופחת. לכן דחה התביעה (ראה גם תשובתו בעמוד 29 משורה 2).

255. התובעת טענה כי המומחה מטעם בימ"ש שינה עמדתו בעניין זה והשמיעה בדיון בעמוד 55 בשורה 19 הקלטה של דברי עוזרו של המומחה בישיבה בה נכחו נציגי התובעת, המומחה ועוזרו.

256. היה על התובעת להכין תמליל של ההקלטה ולהגיש התמליל זמן סביר לפני חקירת המומחה כדי לאפשר לנתבעת להערך בהתאם ולחקור המומחה, ככל שתמצא לנכון (ראה מחאת הנתבעים בעניין זה בעמוד 57 משורה 5). בסופו של דיון ארוך בבקשת התובעת להגיש תמלול של ההקלטה של הפגישה, התובעת אישרה בעמוד 58 בשורה 8 כי דחיית הבקשה לא תגרום ל"עיוות דין" ולא עמדה על הבקשה שהועלתה בעל פה לראשונה בעת חקירת המומחה מטעם בימ"ש.

257. לנוכח האמור לעיל, אין בידי לקבל הסתמכות על אמירה של עוזר המומחה שאינה נכללת כמסקנה בחוו"ד ומקובל עלי הסברו של המומחה בעמוד 56 בשורה 11 לפיו דברי עוזרו, שנסיבות והקשר אמירתם לא הובהרה במלואה, אינם בגדר מסקנה של המומחה.

258. בנוסף למסקנת המומחה כי אין מקום לחיוב הנתבעת בהחזר חלק מעלות הקמת הדוכן, יש להוסיף שמכיוון שהתובעת לא הייתה מחויבת לשלם תמלוגים לנתבעת בהעדר רשת, לא הייתה מניעה כי תמשיך לעשות שימוש בציוד במקום אחר. מכאן שהניסיון לקשור את שווי הציוד לתקופת הזיכיון, דהיינו, עשר שנות שימוש בציוד, שנגדעו, כביכול, באחת, ולחלוטין, אינו מוצדק. לא זו אף זו, חלק מהציוד, ממילא לא היה אמור לשרת את התובעת עשר שנים והיה צורך להביא מראש האפשרות לרכוש ציוד חדש לאחר פרק זמן ואכן התובעת ציינה בתצהיריה כי לאחר שקיבלה הודעת הפינוי רכשה ציוד חדש.

259. בנוסף, לא נטען ולא הוכח כי התובעת ביקשה להעביר הציוד למקום אחר והנתבעת סרבה. לא זו אף זו, הנתבעת טענה כי הסכימה שהתובעת תמשיך פעילותה בקניון, אולם באמצעות חוזה שכירות בינה לבין הקניון ולא באמצעות חוזה שכירות בין הנתבעת לבין הקניון.

עמוד הקודם1...3536
37...43עמוד הבא