260. ממכתב ב"כ הקניון מיום 21.10.15 אל התובעת ותשובתה מיום 25.10.15 שהתובעת צרפה לראיותיה, עולה כי התובעת הודיעה לקניון כי מוכרת את הציוד לשוכר החדש, ולאחר מכן הלינה על כך שעקב התנהגות הקניון נאלצה למכור הציוד ב"נזיד עדשים". מכאן עולות שתי מסקנות:
האחת, ככל שהציוד נמכר בסכום נמוך משוויו לאחר הפחתה על פי כללים חשבונאים מקובלים בהתאם לשווי שקבעה המומחית מטעם התובעת, שווי שאושר ע"י המומחה מטעם בימ"ש, לקניון אחריות לכאורה להפחתה הנוספת בשווי, עקב המכירה ב"נזיד עדשים".
השנייה, חו"ד המומחית מטעם התובעת וראיות התובעת, אינם כוללים מחיר המכירה ב"נזיד עדשים" ואסמכתא לגבי שווי המכירה וברי , כי יש להפחית סכום זה מהשווי בספרים של הציוד נכון ליום המכירה. אם לא בוצעה מכירה כלל והציוד כביכול הושאר במקום חינם אין כסף, היה על התובעת להצהיר על כך ולהסביר הסיבות לכך.
261. בנוסף, גם אם עלות ההקמה המוגדרת בסעיף 2.12 להסכם כ"עלות ההקמה של הדוכן והמחסן והמטבח על פי הסטנדרטים של הרשת" כוללת גם רכיבים של עבודה שלא ניתן להביאם בחשבון בעת העברת הדוכן למקום אחר, ובהתעלם מהאפשרות שהציוד נמכר יחד עם עלויות עבודה, עניין זה לא הוברר ולא נעשתה חלוקה בין עלות ציוד שניתן להעבירו לבין עלות עבודה.
262. בנוסף, דומה שאם יש מקום לפיצוי התובעת בסכום מסוים בגין הצורך להשקיע עלות עבודה בהקמת דוכן במקום אחר, או בשל מכירה בשווי מופחת מכל סיבה, סכום זה שוקלל מראש ע"י הצדדים במסגרת הפיצוי המוסכם בסך של 40,000 ₪. אשר על כן, לעניין פיצויי הסתמכות, כך קובע.
סיכום סוגיית הפיצויים והכרעה בבקשה לפסול חו"ד המומחה
263. לא היה מקום לשעות לטענות לגבי נזק שגרמו הפרות ההסכם ע"י הנתבעת, שהיו ידועות לתובעת במלואן, בחלוף שנה וחצי ממועד חתימת ההסכם, בשעה שהתובעת לא העמידה חוו"ד כבר במועד הגשת התביעה הראשונה ולא הצליחה להוכיח זכאות לפיצויי קיום.
264. אין מקום לקבל הטענה שגם אם נדחתה התביעה לפיצויי קיום בגין התקופה שבין כריתת ההסכם ועד מועד הגשת התביעה הראשונה, עקב העדר חו"ד מתאימה, התובעת הייתה רשאית לתקן מחדל זה ע"י העמדת חוו"ד לצורך הוכחת התביעה לגבי התקופה שמיום הגשת התביעה הראשונה ועד מועד תום הזיכיון.
265. גם כאשר הועמדה חו"ד, לא הובאו ראיות להשפעת אותם מחדלים על תוצאות הפעילות ואין מקום לציפיית התובעת כי המומחה מטעם בימ"ש ייצר הראיות החסרות, ככל שישנן.