266. העובדה היחידה שהצדיקה הגשת תביעה נוספת, תחת לנסות לבטל פסק הבורר, כולו או חלקו, היא ביטול ההסכם. אולם ביטול ההסכם, אינו מהווה פתח להכשרת הגשת תביעה נוספת בגין נזקים שגרמו הפרות הנתבעת, מרגע שתביעה קודמת נדחתה ע"י הבורר, שכן לא חל כל שינוי עובדתי נוסף, פרט לפינוי התובעת מהקניון.
267. גם פינוי התובעת לא שינה זכאות התובעת לפיצוי בגין פיצויי קיום שכן נעשה לאחר ארבע שנים של הפסדים. לכן, הפינוי לא הביא להפסדים נוספים. להפך, הוא פטר את התובעת סופית מעונשו של הדוכן, שהפסדיו הלכו ותפחו.
268. מכאן שהפיצוי היחידי שיש לפסוק לטובת התובעת הוא בגין ביטול ההסכם שלא כדין שאינו דורש הוכחת נזק, שכן בכך הפרה הנתבעת ההסכם הפרה יסודית, שלא כדין.
269. אשר על כן, מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 40,000 ₪ בגין ביטול ההסכם שלא כדין.
270. ביטול ההסכם, גרם להפרה נוספת, והיא הפסקת הסכם השכירות, אולם, מהותית המעשה או המחדל, הוא אחד ולכן אין לפסוק בגין אותו מעשה או מחדל, פיצוי כפול.
271. כמו כן, מביא בחשבון שבנקודת הזמן, בחלוף ארבע שנים מתחילת הפעלת הדוכן, ספק רב, בלשון המעטה, אם התובעת הייתה מבצעת מהפך ולפתע משנה פעילות הדוכן מצבירת הפסדים הולכים וגדלים לעסק משגשג ומרוויח. לעניין זה ראה דבריו של המומחה מטעם בימ"ש בעמוד 53 בשורה 5 "כי אחרי 4 שנות פעילות שהיא ראתה שאין רשת ולא מקבלת את התמיכה איך אומרים מספיק זה מספיק".
272. בפועל, התובעת נמנעה מהגשת בקשה דחופה למנוע אי הארכת הסכם השכירות, עובדה שמצביעה על כך שגם התובעת הגיעה למסקנה כי לעסק אין תקומה. היא גם לא ניסתה להפעיל הדוכן באתר אחר. למרות זאת, מצאה לבקש מבימ"ש פיצויי קיום עד שנת 2021 תוך ניסיון לשכנע בימ"ש כי אם הנתבעת לא הייתה מבטלת הסכם השכירות, היא הייתה זכאית להמשיך ולנהל הדוכן במצב בו אין רשת ואין תמיכה ולקבל שיפוי מהנתבעת בגין הפסד הרווחים עקב הפרות ההסכם שהחלו עוד לפני חתימת ההסכם, תוך התבססות על מסמך שאינו מתעד חיובים חוזיים.
273. במהלך הדיון בטענות השונות של התובעת, נדחו גם אחת לאחת טענות התובעת נגד המומחה מטעם בימ"ש. המומחה צדק כאשר לא ביסס חישוביו על התכנית העסקית. לא היה מקום לציפיית התובעת כי המומחה מטעם בימ"ש יצמצם חוו"ד לחישוב הפסדים בלבד, או כי בימ"ש יורה לו לערוך חישובים נוספים. המומחה, בדק ההתנהלות הכלכלית של התובעת וקבע, ובדין, שלא היה מקום לציפיתה כי בימ"ש יפסוק פיצויי קיום על פני כעשור בגין הפרות שהתובעת הייתה ערה להן בסמוך לתחילת הפעלת הדוכן ובשעה שלא הוכח כי יש קשר סיבתי בין הפרות אלה לבין סכומי העתק שביקשה התובעת. לעניין טרוניית התובעת כי המומחה מטעם בימ"ש לא הסתפק בעריכת חישובים חשבונאיים, יש לציין שהמומחית מטעם התובעת, הגדירה חוו"ד "כלכלית" ולא רק חשבונאית. אולם, לא הביאה בחשבון חובת התובעת להקטין נזקים, לרבות לעניין פיצויי ההסתמכות, עת לא הביאה בחשבון שימוש בציוד במקום אחר, או שווי מכירתו.