שיקולי צדק
274. יש לזכור שלא לחינם התובעת לא ניסתה לבטל פסק הבורר. פסק הבורר קבע שהיא פטורה מתשלום דמי זיכיון ואף השיב לה מרבית דמי הזיכיון ששילמה עד מועד הגשת התביעה.
275. פסק הבורר יצר מצב שבו מצד אחד, הבורר אישר כי ניתנו בהסכם מצגי שווא ע"י הנתבעת, אך קבע מצד שני שהתובעת ידעה המצב לאשורו וכשלה בניהול העסק.
276. התובעת לא ביקשה לאכוף התחייבויות שונות של הנתבעת והבורר, ובצדק, הביע תמיהתו על כך.
277. התובעת, דבקה בעמדתה, לפיה כל עוד אין רשת, אין זכאות לתשלום דמי זיכיון. כך מצאה עצמה הנתבעת במצב בו אין היא נושאת בכל רווח מהסניף מצד אחד ומצד שני מחויבת להמשיך בהסכם שכירות לעשר שנים.
278. אמנם מי ששילם השכירות בפועל היא התובעת, אך האחריות כלפי המשכירה נותרה על כתפיה. מצב משונה לכל הדעות, שכנראה שרת את התובעת שמצאה ברכה בהישג המשפטי לפיו היא פטורה מתשלום דמי זיכיון.
279. התובעת פעלה כמי שמאמינה כי עם הזמן וצבירת הניסיון תמנף יתרון זה לרווחים. אולם, המציאות טפחה על פניה, וההפסדים הלכו והצטברו ולכן בחרה שלא לעמוד על זכותה על פי ההסכם ולחייב הנתבעת באמצעות צו שיפוטי להמשיך בהשכרת הדוכן, עוד בטרם וויתרה הנתבעת על זכותה על פי הסכם השכירות להמשיך תקופת השכירות.
280. לאחר שפינתה הנכס, החליטה התובעת שפרט להישג המשפטי בו זכתה בפסק הבורר לפיו פטרה עצמה מתשלום דמי זיכיון, הנתבעת תפצה אותה הן לעניין הסתמכותה על ההסכם והן לעניין קיומו. זאת, תוך ביצוע חלוקה מלאכותית בין התקופות הנוגעות לחישוב פיצויי הקיום. התובעת ביקשה ליהנות מיתרונות פסק הבורר בלבד, תוך התעלמות מדחיית תביעותיה לפיצוי ע"י הבורר ומחובתה להקטין נזק.
281. מכאן שגם מאזן שיקולי הצדק מלמד שפרט להשבה בה חויבה הנתבעת ע"י הבורר, אין מקום לחיוב נוסף של הנתבעת בגין המשך אותן הפרות נטענות שנדונו בבוררות, פרט לפיצוי מוסכם בגין ביטול ההסכם שלא כדין, לאחר הגשת סבב התביעות הראשון.
האם הנתבעת שכנגד חבה בגין אי תשלום דמי זיכיון ופגיעה במוניטין ?
282. התובעת שכנגד חישבה נזקיה כלהלן:
התקופה הראשונה- 2013-10/2015:
283. התובעת שכנגד טענה שמדו"ח רווח והפסד שצירפה הנתבעת לכתב תביעה המקורי, עולה שבשנת 2013 הניבה התובעת מחזור שנתי בסך של 1,807,373 ₪, בתוספת מע"מ. לכן, נטען כי על פי שקלול אחוזי המחזור לפי חודש, בהתאם להסכם הזכיינות, זכאית התובעת לתגמולים בסך של 100,010 ₪ בגין אותה שנה.