האם לנתבע חבות למעשים או מחדלים כלפי התובעת ?
296. הנתבעים טענו כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 2 שכן אין כל נסיבה מיוחדת אשר תצדיק עילת הרמת מסך ואף לא הטלת אחריות אישית על הנתבע, משום שהסכם הזיכיון נכרת בין הנתבעת לבין התובעת ואין בהסכם כל התחייבות אישית שנוטל הנתבע בשם החברה.
297. הנתבעים טענו כי ראיה לכך שאף בהליך הבוררות שהתנהל לא הטיל הבורר כל אחריות אישית על הנתבע 2, וכל הסכום שנפסק הינו כנגד הנתבעת בלבד. התובעת לא ערערה על פסיקתו של הבורר, ובפרט בשאלת אי-הטלת אחריות אישית על הנתבע 2 ומשכך, היא מושתקת ומנועה מלטעון כל טענה כנגד הנתבע 2.
298. בנוסף, נטען כי הנתבע מעולם לא התחייב, לא בכתב ולא בעל-פה, כלפי התובעת כי יישא באופן אישי בנטל חובותיה של הנתבעת. ממילא, התובעת לא ביקשה, ולא קיבלה מהנתבע ערבות אישית להבטחת התחייבויות החברה.
299. הנתבעת שכנגד טענה כי פסק הבוררות כלל לא התייחס לשאלת החבות האישית של נתבע 2, ולא דן בה כהוא זה, ובוודאי לא דחה את הטענה.
300. עוד נטען כי למעשה בכותרת פסק הבוררות התייחס הבורר רק לחברה, הנתבעת ולא לנתבע עצמו כך שוודאי לא נוצר כלל מעשה בי דין, מה גם שהטענה לא נדונה לגופה ולא הוכרעה. הנתבעת שכנגד טענה כי, יתר על כן, אין חולק כי התביעה כיום היא תוצאה של ביטול הסכם הזיכיון על ידי הנתבעת שהינו מעשה שנעשה אחרי פסק הבוררות כך שאין בכך כדי לפגוע בטענות כנגד הנתבע.
301. התובעת טענה בסיכומיה ש"אף כי הסכם הזיכיון נחתם עם הנתבעת הרי שהנתבע נושא באחריות בגין מעשיו ומחדליו האישיים כלפי התובעת. כל ההצהרות שלו כלפי התובעת התגלו ככזב ונועדו לסמא את התובעת. הוא ציין כי "הרשת זה אני" ואת התחייבותו להקמתה הוא לא קיים." (סעיף 47 לסיכומיה) ולכן "בנסיבות אלה וגם על פי עקרון תום הלב אין הנתבע לא יכול לחסות תחת כנפי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה" (סעיף 48 לסיכומיה).
302. הנתבעים טענו כי בסיכומיהם כי לא הוצג כל בדל ראיה בדבר התחייבות אישית שלו והדגישו כי הסכם הזיכיון נכרת בין התובעת לבין הנתבעת, בהליך הבוררות לא נדונה אחריותו האישית והתובעת לא הצביעה על כל נסיבות מיוחדות ו/או עילה ממשית המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות.
303. אין בידי לקבל הטענה כי יש להטיל חבות על הנתבע, אך משום ביטול ההסכם, מרגע שמעורבותו בכל המחדלים והמעשים שנטענו כלפי הנתבעת כבר בסבב הראשון, הייתה גדולה עוד יותר.