30. זוהי עמדתי באשר למתן צו המורה לרשות לשלם את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם הנוגד את הוראות סעיף 232 לצו בגין שירות או עבודה שנהנתה מהם. ואולם, במסגרת סעיף 31 לחוק החוזים, נתונה לבית המשפט אפשרות נוספת והיא להורות על קיום חלקו של החיוב. כאשר מדובר בתמורה כספית, יכול בית המשפט להורות על תשלום חלק מן התמורה החוזית עליה הוסכם.
31. כאן המקום לבחון את היחס בין תביעה למתן צו קיום חלקי המורה לרשות לשלם תמורה כספית חלקית בגין שירותים או עבודה שמהם היא נהנתה, במסגרת סמכות בית המשפט על פי סעיף 31 סיפא, לבין תביעה לתשלום "שכר ראוי" בה מתבקש בית המשפט לחייב את הרשות בתשלום בגין שירותים או עבודה מהם נהנתה על פי הסכם בלתי חוקי. כן יש לתת את הדעת ליחס בין תביעות אלו, לתביעה להשבה כמשמעותה בסעיף 31 רישא.
במישור העקרוני, השבה מבקשת להעמיד צדדים במצב בו היו אלמלא נכרת הסכם ביניהם. כאשר העביר צד לחוזה לצד שכנגד נכס שאינו ניתן להשבה בעין, ישיב לו הצד שכנגד את שוויו [ראו סעיף 21 לחוק החוזים; שלו חוזים, 386]. הוראה לקיים חיוב על פי חוזה פסול מביאה ליצירת זכויות שמקורן בחוזה ושלא היו קיימות קודם [ראו: עניין זגורי, 781; שלו חוזים, 392; גרוסקופף, 611] ויש הרואים בכך משום "החייאת" החוזה [ראו: פרידמן אי חוקיות א', 625-626]. הוראה לקיים חיוב על פי חוזה פסול אינה מבקשת להעמיד את הצדדים במצב היו אלמלא נכרת ההסכם, אלא מחייבת את הצדדים בביצוע, מלא או חלקי, של חיוב שמקורו בחוזה הפסול, וזאת משיקולי צדק. כפי שציינתי לעיל, השבה הינה הכלל בשעה שנכרת חוזה בלתי חוקי, בעוד מתן צו קיום, אפילו יהיה חלקי, מהווה חריג לכלל ובגדר סמכות מרחיקת לכת אף יותר מסמכות בית המשפט לפטור צד באופן חלקי או מלא מהשבה. ואולם, כאשר המדובר בחיוב כספי בגין שירות או עבודה שבוצעו, אשר מטבע הדברים אינם ניתנים להשבה בעין, כל שנותר הוא תשלום שווי העבודה או השירות בדמות של "שכר ראוי" [ראו: פרידמן אי חוקיות א' 393]. מהו ההבדל בין תביעה מעין זו לתביעה ל"שכר ראוי" המבססת עצמה על הוראותיו של חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר)? יש הסבורים כי השבה, ככל שהמדובר ב"שכר ראוי", אינה מוסדרת כלל במסגרת סעיף 31 לחוק החוזים [ראו: עניין זגורי, 789; עמדתו של השופט י' טירקל בעניין סולומונוב, 305]. אני כשלעצמי, מוכן להניח כי תביעה לשכר ראוי יכולה לבסס עצמה על הוראת סעיף 31 לחוק החוזים. איני סבור כי קיים הבדל של ממש אם שיקול דעתו של בית המשפט יופעל במסגרת סעיף 31 לחוק החוזים או במסגרת סעיפים 1 ו-2 לחוק עשיית עושר. תביעה לשכר ראוי, אף אם תקרא תביעה להשבת שווי שירות או עבודה, מטשטשת את הגבול בין תביעת השבה לבין תביעה למתן צו קיום חלקי: בשני המקרים ניתן תוקף להסכם הבלתי חוקי, באופן הפוגע במידת מה בתכלית הוראות סעיף 232 לצו (או הוראות דומות לו) [ראו: גרוסקופף, 595-594; עניין זגורי, 789; פרידמן עשיית עושר כרך ב', 661-659 והפנייתו לפסק הדין בעניין שם-אור]. טשטוש זה בין ההשבה או "השכר הראוי" לבין קיום מקבל משנה תוקף שעה שנעשה שימוש בגובה התמורה החוזית על מנת לקבוע את גובהו של השכר הראוי במסגרת תביעת ההשבה [ראו: גרוסקופף, 609].