35. באשר לקביעת השכר הראוי או גובה התמורה החלקית שתחויב הרשות בתשלומה, אסתפק בהצבת "סימני הדרך" הבאים: כפי שציינתי לעיל, הכלל הוא כי בית המשפט לא יורה לרשות לשלם את התמורה החוזית עליה הוסכם כשכר ראוי או על דרך של צו לקיום ההתחייבות. בנוסף, בקביעת הסכום שעל הרשות לשלם, אם בכלל, יש להעדיף אמות מידה אובייקטיביות להערכת שווי העבודה או השירות שנהנתה מהם הרשות, ובכל מקרה בו נותן השירות או מבצע העבודה אינו תם לב לחלוטין, יש לתת ביטוי לחוסר תום לב זה באמצעות הפחתת הסך בו מוערכים השירות או העבודה באופן אובייקטיבי [השוו: ע"א 365/54 מן נ' איון, פ"ד יא 1612, 1619-1618 (1957); עניין ברש, 272, וראו בהרחבה בהקשר אחר: ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' מאירסון ([פורסם בנבו], 15.7.2010), פסקאות 56-54 לחוות דעתי]. יחד עם זאת, כאשר מתברר כי גובה התמורה החוזית נמוך מהשווי האובייקטיבי של השירות או העבודה, יש לבסס את הקביעה באשר ל"שכר הראוי" או באשר לצו הקיום החלקי על גובה התמורה החוזית, ומובן שגם מסך זה ניתן להפחית על מנת לאזן בין השיקולים הנוגדים [השוו: גרוסקופף, 610-609].
36. בדברים אלו לא אוכל לסיים, שכן במסגרת התביעה לא התבקש רק תשלום בגין השירותים שניתנו, אלא גם סעד של פיצויים בגין הפסקת ההתקשרות עם המבקש, משום "פיצויי קיום". כפי שציינתי לעיל, השאלה האם יינתן סעד של פיצויים, על אף שאינו מנוי בסעיף 31 לחוק החוזים, שנויה במחלוקת. אסתפק בכך שאציין כי מרבית אלו הסבורים כי קיימת זכות לסעד של פיצויים, תוחמים עמדתם זו למצב בו הורה בית המשפט על קיום חיוב על פי ההסכם הפסול והוראה זו הופרה [ראו: פרידמן אי חוקיות ב', 179-178]; ואולם השוו: זמיר, 452]. במסגרת המקרה שלפנינו, אסתפק בכך שאציין שמתקשה אני לדמיין מקרה בו מתן סעד של פיצויים בגין חוזה שנכרת בניגוד לסעיף 232 לצו או סעיף 203 לפקודת העיריות לא יעמוד בסתירה בולטת ומוחלטת לתכלית שבבסיס הדרישות הצורניות שנקבעו בסעיף זה. מתקשה אני לדמיין מקרה בו שיקולי הצדק היחסי בין הצדדים יהוו שיקול נגד שמשקלו כה רב עד כי איזון בין שיקולים אלו לבין השיקולים הכלליים בדבר הצורך בהרתעה מפני התקשרות בחוזים בלתי חוקיים והתכלית הפרטיקולארית של סעיף 232 לצו וסעיף 203 לפקודת העיריות יובילו לכלל מסקנה כי יש לפסוק פיצויים [ראו: עניין זגורי, 786]. נסיבות המקרה שלפניי, כפי שאעמוד עליהן בהרחבה להלן, אינן מלמדות כי המקרה שלפנינו מהווה מקרה מבחן לעמדתי זו.