63. לטענתה, הנימוקים שהליגה העלתה כדי לחזור בה מהסכמתה להקמת הפרויקט המשותף לא היו אלא אמתלה לרצונה לנצל את הנכס כדי להפיק ממנו תועלת כספית גבוהה יותר.
לדבריה, הליגה ידעה היטב כי היא ובעל השליטה בה, שלמה, הם בעלי יכולת כספית מוכחת, ומכל-מקום, אישור רו"ח רפפורט שהוצג לה, די היה בו כדי לעמוד בהוכחה זו.
מוסיפה שיר וטוענת, כי דרישת הליגה לקבל (באמצעות החברה המשותפת) את בית החולים הגריאטרי הקיים והמופעל על ידה, ללא תשלום כל תמורה, הייתה בלתי-צודקת ובלתי הגיונית, ובצדק עמדה שיר על כך שהליגה תשלם לה תמורה הולמת.
גם דרישתם של גרוסמן וברנטל לקבל שני אחוזים (אחוז כל אחד) ממניות חברת הנדל"ן המשותפת שהייתה צריכה לקום הייתה דרישה סחטנית.
64. לטענת שיר, חזרתה של הליגה מההסכמות שהתגבשו מהווה הפרת חוזה, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971 (להלן – חוק חוזים תרופות);
חזרתם של שיר, גרוסמן וברנטל ממצגיהם והבטחותיהם מהווה תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש); התנהגותם מהווה קיום משא ומתן שלא בתום לב, בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים); וכן גם קיום חוזה שלא בתום לב, בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים; הסכומים שהליגה נהנתה מהם בעקבות פעולותיה לפינוי השוכר הקודם ולפינוי העירייה, ההשקעות שהשקיעה בבנייה ובשיפוצים, ואחרון – העברת בית החולים הקיים לידי השוכר החדש (אברהם) מבלי לקבל את מלוא שוויו – כל אלה מהווים התעשרות שלא כדין, בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.
מעשיהם של הליגה, גרוסמן וברנטל מהווים, לטענת שיר, גם רשלנות בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין.
65. לטענת שיר, גרוסמן וברנטל היו מעורבים באופן אישי ביצירת הקשר החוזי, במצגים שהוצגו ובהבטחות שניתנו, והם אחראים באופן אישי, כמנהליה של הליגה, להפרת ההסכמים, המצגים וההבטחות.
66. לתיאור הנזקים הנטענים על-ידי שיר:
פיצויי ציפייה (פיצוי קיום) – אובדן הרווח אשר היה צפוי לשיר מהפרויקט המשותף נאמד בסכום של 24,500,000 ₪;
לחילופין, פיצויי הסתמכות – התשלום לקבוצת גלס, כולל ההתחייבות שנטלה על עצמה לתשלום זכויות העובדים (2,462,500 ₪), ההוצאות שהוציאה לצורך תיקון פגמים ואי-התאמות בנכס (2,570,993 ש"ח), ההוצאות בגין השבחת המקרקעין לקראת סיום תקופת השכירות (הכוונה בעיקר לשיפוץ מחלקה א') (1,520,000 ₪), אובדן הכנסות עקב גריעה במספר המיטות במהלך עבודות השיפוצים במחלקה א' ובמחלקה ב' (2,536,307 ₪, ביחד), הוצאות ניהול שנדרשו לשם הוצאת הפרויקט המשותף לפועל (1,150,000 ₪), דמי שכירות מוגדלים ששילמה ביתר, בהסתמך על הבטחות והמצגים האמורים (4,800,000 ₪), אבדן שווי בית החולים הקיים שהועבר לאברהם, בניכוי הסכום ששולם לה (11,872,564 ₪), ובסה"כ: 15,339,800 ₪.
לחילופי-חילופין: אובדן שווי בית החולים הקיים, בניכוי הסכום שהתקבל מאברהם (11,872,564 ₪). בכל אחת מהחלופות הוסיפה שיר דרישת פיצוי בשל נזקיה "בגין הפכפכותה של הליגה מאז נסיגתה מהפרויקט המשותף", בסך 2,387,575 ₪.
להוכחת נזקיה, הסתייעה שיר בחוות-דעתו של הכלכלן פרופ' אהרון (רוני) עופר.