טענות הליגה
67. הליגה מכחישה את טענתה המרכזית של שיר.
לדבריה, לא היו הסכמים, הסכמות, הבנות או התחייבויות שלא פורטו במסמכים שנחתמו.
הליגה איננה מכחישה שהיא ניהלה עם שיר משא ומתן ממושך לצורך בדיקת היתכנותו של שיתוף פעולה לבנייה על המקרקעין, משא ומתן אשר לבש ופשט צורה במשך השנים, תוך בחינת אפשרויות שונות של שיתוף פעולה, וההסכמות שהושגו מפעם לפעם אף עוגנו בשלושת ההסכמים שנעשו, אך בסופו של דבר לא הושגה הסכמה סופית ומעשית שתאפשר את הוצאות הפרויקט המשותף שתוכנן לפועל.
לטענתה, עסקת השכירות והמשא-ומתן שהתנהל בקשר לפרויקט המשותף לא היו קשורים ולא היו מותנים זה בזה, ואין לטענה זו של שיר כל סימוכין כתובים.
68. הליגה טוענת כי שיר היא אשר הפרה את ההסכם השלישי שנעשה, בכך שהיא לא הציגה הוכחה ליכולת כספית בדבר ההשקעה הנדרשת, ובכך שהיא העלתה דרישה חדשה ומפתיעה לתשלום בעד בית החולים הקיים ("מוניטין"), שאילו התקבלה, ההשקעה ששיר התחייבה לה בהסכם השלישי הייתה פוחתת משמעותית.
לטענת הליגה, שיר היא אשר הציעה כי גרוסמן וברנטל יחזיקו בשני אחוזים ממניות החברה המשותפת המתוכננת, משום האמון שהאחים תורג'מן נתנו בהם, ומכל-מקום, שיר לא התנגדה לכך בזמן אמת, ואילו הייתה מתנגדת – גרוסמן וברנטל לא היו עומדים על כך.
69. לטענת הליגה, הפרויקט המשותף לא יכל לצאת מעולם לפועל מהסיבה הפשוטה, שלשיר לא הייתה היכולת הכספית הנדרשת לשם השקעתה בו, והיא אשר ניהלה את המשא-ומתן בחוסר תום-לב, ואף גרמה לליגה להשקיע מאמצים וכספים מיותרים בתכנון הפרויקט.
70. הליגה טוענת, כי התשלום ששילמה שיר לקבוצת גלס בוצע בשל אינטרס שלה, כדי להיכנס לנכס, ולא היה לו כל קשר למשא-ומתן בקשר לפרויקט המשותף המתוכנן, אשר החל רק כשנה לאחר כניסתה של שיר לנכס.
גם פעילותה של שיר מול העירייה נעשתה מתוך אינטרס שלה בלבד כדי שתוכל להמשיך לשהות בחלק השטח השייך לעירייה, וכי מבחינת הליגה לא הייתה מניעה שהעירייה תישאר באותו שטח ותשלם לה דמי שכירות על כך.
71. הליגה מכחישה כל קשר בין העבודות והשיפוצים שנעשה על-ידי שיר ובין המשא-ומתן להקמת הפרויקט המשותף. אלה נעשו במסגרת התחזוקה הנדרשת בלבד או כדי להפוך את בית החולים לאטרקטיבי יותר, לשם השאת רווחיה.
במקרים הנדרשים, ומשום שעל-פי חוזה השכירות, השיפוצים והעבודות הללו נותרו בידי הליגה, הליגה אף השתתפה בעלותם.