72. הליגה מכחישה את כל הנזקים הנטענים, הן את קיומם והן את הסכומים הנקובים בהם.
באשר לפיצויי ההסתמכות, טוענת הליגה, כי מאחר ולא היה קשר בין שכירות הנכס וכל הפעולות שנעשו לגביו לבין המשא-ומתן הנוגע לפרויקט המשותף, הרי שדין כל התביעות הקשורות לכך להידחות.
באשר לפיצויי הציפייה, טוענת הליגה, כי שיר היא אשר גרמה בהתנהגותה לכישלון המשא-מתן, ומכל-מקום, השלב שהצדדים הגיעו אליו במשא-ומתן היה רחוק מלהצדיק פיצויים כאלה.
באשר לאובדן הרווח של בית החולים הקיים, טוענת הליגה, כי התשלום המגיע לשיר נקבע על-ידי בית המשפט במסגרת ההליך שהתנהל, ומכל-מקום הדבר אינו נוגע לליגה אלא לאברהם.
הליגה מכחישה גם את הטענה בדבר "הפכפכותה" וטוענת, כי שיר היא אשר הכשילה את הניסיונות שעשתה הליגה למציאת מפעיל אחר לבית-החולים.
73. הליגה טוענת עוד, כי לא מתקיימת כל עילה לתביעה אישית נגד גרוסמן (וקודם לכן גם נגד ברנטל), אשר פעל כלפי שיר מתוקף תפקידו כמנכ"ל הליגה ולא באופן אישי.
74. הליגה טענה עוד שהודעות הקיזוז נשלחו שלא-כדין, וכן העלתה טענות משפטיות בקשר לזכותה של שיר לבצע את הקיזוזים שעשתה.
75. לטענת הליגה, הפסקת תשלום דמי השכירות נעשתה שלא כדין, והיא זכאית לקבלת מלוא דמי השכירות שלא שולמו, בצירוף הריבית המוסכמת בחוזה השכירות, ובעקבות כך היא זכאית גם לקבלת הסכום שהופקד בידי הנאמן.
דיון והכרעה
נטל ההוכחה
76. תביעת הליגה היא לחיוב בגין אי-תשלום דמי שכירות.
שיר אינה מכחישה שלא שילמה לליגה את דמי השכירות הנתבעים על ידה (למעט טענות בדבר גובהם ובדבר הריבית הנתבעת).
תביעת שיר, לעומתה, היא לפיצוי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לה, לטענתה, בשל הפרת הסכם על-ידי הליגה ויתר עילות התביעה הנוספות, כאשר הליגה מכחישה, הן את הטענה בדבר הפרת ההסכם ויתר עילות התביעה (ואף טוענת כי שיר היא אשר הפרה את ההסכם עמה) והן את הנזקים הנטענים, קיומם וגובהם.
משכך, נטל ההוכחה מוטל כולו על שיר, הן להוכחת עילות התביעה (ובראשן, הפרת ההסכם) והן להוכחת הנזקים וההפסדים הנטענים, קיומם וגובהם.
זאת, הן מכח הכלל, המטיל על התובעת, "המוציא מחברו", את חובת הראיה, והן מכח העיקרון, לפיו, כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראו: אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמ' 200).
האם הוכיחה שיר את טענותיה? בשאלה זו יעסוק הדיון.