89. גם אם נניח שזו הייתה כוונתם הנסתרת של שלמה, טל ושיר, הרי כפי שנפסק ב-ע"א 1978/17 מרום-שמש נ' מרום, (27.8.18) "כידוע, בהליך פרשנות חוזה, לכוונתו הסובייקטיבית הנסתרת של הנסח, אשר הצד השני אינו מודע ואינו צריך להיות מודע לה, אין חשיבות. נהפוך הוא, "כלל גדול הוא בפירוש החוזים שהעיקר אינו כוונת הכותב והדברים שבליבו, אלא המילים בהן השתמש, ואיך ניתן היה לצד השני לחוזה לקרוא אותן מילים ולהבינן" (דברי השופט יצחק קיסטר ב-ע"א 480/65 הדר נ' מפעלים פטרוכימיים בישראל בע"מ, פ"ד כ(2) 84 (1966) . . ." (פיסקה 9 לחוות דעתו של כב' השופט גרוסקופף).
90. וכן אני סבור, כי כאשר מדובר בשני צדדים השווים בכוח המיקוח שלהם, כמקרה דנן (מפנה לעדותו של עו"ד אברמוביץ בדבר ניסיונו הרב של שלמה, עמ' 37 לפרוטוקולׂ), הרי שהצדדים לחוזה הם מונעי הספק היעילים ביותר, כך שכל ספק בהסכמה מסוימת שלא נכללה בהסכם, ובוודאי כשהיא נוגדת סעיף אחר בהסכם, הספק יפעל לרעת מי שטוען לאותה הסכמה, שהרי היה בכוחו לכלול אותה בחוזה, ובכך למנוע התדיינות ארוכה ומיותרת, הכרוכה במשאבים רבים, של הצדדים ושל בית-המשפט.
הדבר נכון, לדעתי, גם כמדיניות שיפוטית.
בענייננו, ספק זה פועל לרעת שיר.
הטענה שעו"ד נווה ייצג את שני הצדדים
91. "נימוק" אחר שהובא לכך, ששיר לא טרחה לעגן במסמך פורמלי את ההסכמות, שלטענתה, הושגו בקשר לפרויקט המשותף, וקשירתו עם חוזה השכירות הוא, שהאחים תורג'מן סמכו על עו"ד נווה, משום שהוא ייצג באותה עת את שני הצדדים, כלומר גם אותה.
טל (סעיף 14 לתצהירו):
" עם זאת, לא הקלתי ראש בחשיבות של עיגון ההסכמות הנוגעות לפרויקט המשותף גם באופן פורמאלי, ולשם כך עמדנו, אחי שלמה ואני, בקשר רצוף עם עו"ד משה נוה ("עו"ד נוה"), שייצג באותה העת את שני הצדדים בהתקשרות לצורך גיבוש ההסכמות מן הבחינה המשפטית. כפי שיפורט להלן, בין הצדדים נחתמו מסמכי עקרונות מחייבים, שעיגנו את כל ההסכמות המהותיות בנוגע לפרויקט המשותף."
עו"ד נווה הכחיש זאת נמרצות בתצהירו (סעיף 81):
" הטענה של טל תורג'מן (בסעיפים 14 ו-93 לתצהירו) ושל שלמה תורג'מן (בסעיפים 13 ו-90 לתצהירו), כאילו ייצגתי גם את שיר לצורך המשא ומתן לביצוע העסקה המשותפת, היא שקר גס. טל ושלמה תורג'מן יודעים היטב, כי הליגה בלבד, ולא שיר, הייתה הלקוחה שלי, ופעלתי לאורך כל המשא ומתן כבא-כוחה של הליגה בלבד. שיר מעולם לא ביקשה ממני לייצג אותה וגם לא שילמה לי שכר טרחה כלשהו, ואני כמובן גם מעולם לא דרשתי ממנה שכר טרחה עבור שירותיי המקצועיים. לאורך כל הדרך היה ברור לכל המעורבים, כי אני מייצג את הליגה בלבד, והאחים תורג'מן התנהלו מולי כבא-כוחה של הליגה ולא של שיר. יתרה מכך: כבר מתחילת המשא ומתן התנהלתי אל מול עו"ד טל תורג'מן, שייצג את שיר (ראו לעניין זה גם דברי עו"ד אברמוביץ בסעיף 14 לתצהירו). התכתבויות רבות ביני לבין שיר היו באמצעות עו"ד טל תורג'מן, על נייר המכתבים של משרד עורכי הדין שלו, שלו-תורג'מן, ופעמים רבות הוא חתם כעורך דין ואף אני פניתי אליו בתואר עו"ד. טל תורג'מן אף אמר לי בעבר שהוא מתייעץ עם עורכי דין נוספים, אולם לא אמר לי עם מי. מסעיף 14 לתצהירו של עו"ד אברמוביץ אני לומד, כי חלק מהטיוטות בעניין העסקה המשותפת הועברו להתייחסותו והערותיו. הטענה כי ייצגתי את שיר במסגרת המשא ומתן הינה טענה חדשה (והזויה, בכל הכבוד), שהפעם הראשונה ששמעתי אותה הייתה כשקראתי את כתב התביעה של שיר בחודש פברואר 2009. עד אז לא זכור לי ששיר טענה זאת, אפילו כשהגישה כתבי טענות רבים בהליכים השונים שניהלה מולה הליגה בשנתיים שקדמו לכך. למעשה, גם שיר איננה עקבית עם טענתה החדשה: כך, למשל בסעיף 110 לתצהירו של טל תורג'מן הוא טוען, כי לאחר החתימה על מסמך העקרונות השלישי מ-2005 (כהגדרתו להלן) הוא נתקל כביכול "בשיהוי ובגרירת רגליים מצד הליגה (ובמיוחד מצדו של עו"ד נוה מטעמה)".