92. ואכן, טענתה זו של שיר נדחית מיניה-וביה מתוך חקירותיהם של עו"ד אברמוביץ ושל טל, עורך דין בעצמו, אשר ייצגו את שיר בשלבים השונים של ההסכמים והמשא ומתן.
עו"ד אברמוביץ אישר שהוא ייצג את שיר ואת האחים תורג'מן בשלב כריתת חוזה השכירות (עמ' 5 לפרוטוקול), וטל אישר כי הוא, מתוקף היותו עורך דין, ייצג את שיר בשלבים המאוחרים יותר (עמ' 76-78 לפרוטוקול), וכי עו"ד נווה היה עורך דינה של הליגה (עמ' 79-80).
טענותיה הנוספות של שיר להוכחת הקשר האמור
93. שיר ביקשה להוכיח את הקשר והתלות שבין עסקת השכירות למשא ומתן בדבר הפרויקט המשותף בארבעה דברים נוספים:
א. דמי השכירות החודשיים "הגבוהים" בשיעור של כ-200,000 ₪;
ב. פעולותיה והוצאותיה של שיר בקשר לפינוי קבוצת גלס מהנכס;
ג. פעולותיה והוצאותיה של שיר בקשר לפינוי בית הספר של העירייה;
ד. פעולותיה והשקעותיה בעבודות הבנייה והשיפוצים.
הליגה מכחישה את הקשר והתלות האמורים.
גם אם די, לדעתי, בדברים הכלליים שנאמרו לעיל כדי לדחות טענותיה אלה של שיר, אבחן אותם לגופם.
דמי השכירות
94. טען שלמה בתצהירו (סעיף 43):
" במסגרת הסכם השכירות נקבעו גם דמי השכירות החודשיים ששילמה שיר לליגה, בשיעור של כ-200,000 ₪ מדי חודש. סכום משמעותי זה מלמד אף הוא על כך שאין מדובר בעסקת שכירות רגילה, ולא בכדי מדובר בסכום גבוה פי שלושה לערך ביחס לדמי השכירות ששילם הדייר הקודם תמורת אותו מבנה. דמי שכירות גבוהים אלו ששילמה שיר לליגה שיקפו "דמי רצינות" בגין נכונותה של שיר להיכנס לפרויקט המשותף."
דברים דומים נטענו על ידי טל (סעיף 162 לתצהירו) ועו"ד אברמוביץ (סעיף 12 לתצהירו).
על כך השיב גרוסמן בתצהירו (סעיף 47):
" טענת שלמה תורג'מן בסעיף 43 לתצהירו, כי דמי השכירות ששילמה שיר שיקפו "דמי רצינות" בגין נכונותה להיכנס לפרויקט משותף, וכן טענת טל תורג'מן בסעיף 162 לתצהירו וטענת עו"ד אברמוביץ בסעיף 12 לתצהירו, כי שיר שילמה לליגה דמי שכירות גבוהים בהרבה מהמקובל בהסכם שכירות רגיל, אינן נכונות. הסיבה שדמי השכירות שהתחייבה שיר לשלם לליגה היו גבוהים מדמי השכירות ששילמה חיים טובים לליגה נעוצה בשינויים שחלו בשוק הנדל"ן בעשר השנים וחצי שחלפו מאז מועד חתימת הסכם השכירות עם חיים טובים; וכן משום ששיר שילמה דמי שכירות המשקפים את מחיר השוק לשכירת נכס מוכן להפעלת בית אבות, בעוד שחיים טובים קיבלה (עשור קודם לכן) נכס שלא התאים לשימוש המיועד, והתחייבה בהסכם עם הליגה לבצע בו שיפוצים נרחבים על חשבונה, שיפוצים ששיפרו מאוד את מצבו ואפשרו לליגה לקבל דמי שכירות גבוהים יותר.
בהקשר זה ניתן לראות הצעות שקיבלה הליגה לשכירת הנכס מגורמים שונים, בסכומים דומים (ראו למשל דיווח לוועד הליגה מיום 30.12.1996 [ה/26]). כך, למשל, ההצעה מחברת הדרת הורים בע"מ מיום 16.3.1997 [ה/23] כללה את שכירת הנכס לתקופה של כמעט עשר שנים (כמו עם שיר), ותשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 60,000 דולר – כמו ששילמה שיר. בנוסף כללה ההצעה אופציה לרכישת הנכס בתוך שישה חודשים מחתימת ההסכם עבור 10 מיליון דולר."