98. גם טענה זו של שיר דינה להידחות, כבר מתוך האמור בחוזה השכירות.
כאמור לעיל, צוין בחוזה השכירות כי השוכר הקודם עדיין מחזיק בנכס, כי האחריות לפינויו מוטלת על שיר בלבד, וכי שיר הגיעה להסכמה עמו.
בהקשר זה העיד עו"ד נווה (עמ' 2021):
" בעסקה עם שיר היו אלמנטים יוצאי דופן בחוזה שכירות בזה, שקודם כל, אמרנו להם מסירת החזקה, ואמרתי את זה כבר פעם, מסירת החזקה, העברת החזקה בדרך כלל המשכיר חייב לתת את המושכר לשוכר, זו דרך העולם. פה, כיוון שידענו שבנכס הזה יושב מישהו אחר, שהוא במקרה גם קרוב משפחה של הדייר החדש ושל מי שעומד מאחורי הדייר החדש, שהסיכום היה שהעברת החזקה תעשה ביניהם, אם אין דבר יוצא דופן."
אם טענת שיר בדבר התלות שבין חוזה השכירות להסכמות בדבר הפרויקט המשותף היתה נכונה, פינוי השוכר הקודם לא היה מנוסח כדבר שבאחריותה של שיר, אלא כחלק מעסקת השיתוף וכחלק מ"התמורה" ששיר נותנת לליגה לצורך קידום עסקת השיתוף.
ניסוח הדברים בחוזה פשוט ולא נתון לספקות: שיר, לא זו בלבד שהיא מודעת להחזקתו הקיימת של השוכר הקודם בנכס, אלא אף אחראית לפנותו. אי פינויו לא יהווה הפרת החוזה על ידי הליגה. זאת, ותו לא.
אמנם, כפי שעו"ד נווה אישר בחקירתו (עמ' 1972-1973), קרבתו המשפחתית של שלמה ודאי שהועילה למציאת פתרון טוב ומהיר לפינוייה של קבוצת גלס ולסיום ההליכים המשפטיים עמה, אבל פתרון זה לא היה היחיד האפשרי, ואם לא היה מושג פתרון זה אזי היה מושג פתרון אחר.
מכל מקום, אין חולק, שפינוייה של קבוצת גלס היה גם אינטרס של שיר כדי לממש את עסקת השכירות וכדי לקבל את המוסד הקיים מאת קבוצת גלס (כך אישר גם ב"כ שיר באותה עת, עו"ד אברמוביץ, עמ' 58 לפרוטוקול).
הפעילות שעשתה שיר לפינוי בית הספר
99. עוד טוענת שיר שגם פעולותיה בקשר לפינוי בית הספר על ידי העירייה (שהושלם בחודש אוקטובר 1999) היו קשורות בהסכמות שהיו ביחס לפרויקט המשותף.
כדברי טל בתצהירו (סעיף 29):
"זה המקום להדגיש, כי פעילותה הרבה של שיר לצורך פינוי העירייה לא נדרשה לצורך הפעלת בית החולים הגריאטרי הקיים בתפוסה מלאה וללא הפרעות, וממילא שלא היה לשיר כל אינטרס להשקיע מאמצים ניכרים אלו כשוכרת, והדבר נעשה אך ורק במסגרת השותפות עם הליגה, על-מנת לאפשר את הרחבת בית החולים הגריאטרי הקיים לצורך הקמת הפרויקט המשותף."
100. גם טענה זו של שיר, דינה להידחות, לאור הדברים המפורשים שנכתבו בעניין זה בחוזה השכירות (ה/38) בסעיף 2.7:
" המשכיר הודיע לשוכר כי העיריה התחייבה בכתב לפנות את בית הספר הקיים עד יום 15 ביולי 1997. ביום חתימת חוזה זה טרם פינתה העיריה את בית הספר, בין היתר בשל מו"מ שנתקיים בינה ובין השוכר. והמשכיר מיפה את כוחו של השוכר לפעול, בשמו ובמקומו, למילוי התחייבויות העיריה כלפי המשכיר לפינוי העיריה מבית הספר הקיים במועד המוקדם ביותר האפשרי.
השוכר לא יגיע לעיריה לידי הסכם כלשהו המאפשר לה לדחות את פינוי בית הספר, ללא הסכמה מראש של המשכיר.
אם לא יגיע השוכר עם העיריה לידי הסכם בדבר הפינוי עד יום 15 בספטמבר 1997, יהיה השוכר רשאי להעביר למשכיר את הטיפול בפינוי העיריה, אי פינוי העיריה במקרה כזה, לא יהווה הפרה של החוזה מטעם המשכיר ולא יגרום לכל שינוי בתנאי הסכם זה, ובלבד שהמשכיר עשה ככל יכולתו הסבירה לפנות את העיריה."