122. בהמשך נראה, שאף אם טענה זו של שיר היתה מתקבלת – והיא איננה מתקבלת על ידי – אזי הוכח, שהליגה, יחד עם שיר, אכן עשו מאמצים מתמשכים ורבים למימוש הרצון המשותף המדובר, אך מאמצים אלה לא נשאו פרי, לא מחמתה של הליגה, אף לא מחמתה של שיר, אלא משום שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, שהיו חשובות מבחינתם, ביחס למרכיבים אחדים, ובכך יעסוק המשך פסק-הדין.
ההסכמים שנעשו בנוגע לפרויקט המשותף
123. לעיל, בפרק העובדות, סקרתי בהרחבה את ההסכמים שנעשו בן הצדדים לצורך הוצאתו לפועל של הפרויקט המשותף, בו חפצו.
הצדדים התנצחו רבות בשאלה, האם שלושת ההסכמים הם וריאציות שונות לאותו פרויקט – טענת שיר, או שלושה הסכמים שונים ונפרדים – טענת הליגה.
שיר מדגישה את השותפות שעמדה ביסוד שלושת ההסכמים, הן במטרתם הסופית: הקמת שותפות זו או אחרת, והן בדרך להשגתה: השקעה משותפת, תכנון משותף וכו'.
הליגה מדגישה את המוסדות השונים, אשר היו צריכים לקום על פי כל אחד מההסכמים שנחתמו, וכן את מיקומם המתוכנן ואופן הקמתם: בעוד שבהסכם הראשון דובר על דיור מוגן/בית אבות שיוקם על השטח הפנוי, בהסכם השני דובר על הקמת בית אבות סיעודי בשטח הפנוי. גם בהסכם השלישי דובר על הקמת בית אבות סיעודי, אך גם על שותפות במגרש ובנכס כולו (ראו עדותו של גרוסמן, עמ' 2671).
124. אני סבור ששני הצדדים צודקים. שניהם רצו לנצל את הפוטנציאל הכלכלי שניתן להפיק מהמגרש ומהנכס, כאשר הליגה מביאה עמה בעיקר את בעלותה בהם ושיר מביאה בעיקר את ניסיונה בתחום בתי האבות. עד לפרוץ המשבר, שררו יחסים טובים בין האנשים המובילים בשני הצדדים, וגם זה תרם במידה רבה לרצונם לפעול במשותף כדי להפיק את המיטב מהפוטנציאל הניצב בפניהם. לשם כך, הם בחנו חלופות אחדות, ואלה פשטו ולבשו פנים.
הויכוח בין הצדדים בשאלה שהוצגה ( הקשר שבין שלושת ההסכמים)קשור ביסודו למחלוקת באשר לקשר או לחוסר הקשר שבין הפרויקט המשותף המתוכנן לבין עסקת השכירות. אולם, לאור מסקנתי לעיל בדבר חוסר הקשר המשפטי בין השניים הללו, אין לויכוח זה כל משמעות.
ההסכם הראשון בוטל במפורש בהסכם השני ופעם נוספת בהסכם השלישי.
ההסכם השני לא בוטל, אמנם, בצורה מפורשת בהסכם השלישי, אך הוא בוטל מכללא, שהרי אין חולק שההסכם שהיה צריך להתבצע בסופו של דבר, אילו היו הדברים יוצאים לפעול, הוא ההסכם השלישי, והוא בלבד, ולכן הוא שיעמוד במוקד המשך הדיון כאן.