בענייננו נדרש היה להוכיח כיצד מוכיחים יכולת כלכלית בחוזה מסוג זה, שבו נדרש אחד הצדדים להשקעה כספית מסוימת לשם הקמת פרויקט משותף על מגרש שבבעלות הצד האחר. נטל ההוכחה מוטל היה על שיר ואינני סבור שהיא עמדה בו.
עו"ד מודן העיד בהקשר זה (עמ' 566), ". . . נקרא לזה לכל מי שקצת מבין בעסקים מסוג זה שהאישור הזה הוא, אין בנמצא אישור כזה" (עמ' 1567).
אין לבטל את הטעמים שהליגה מנתה כדי לשלול את הצגת היכולת הכספית באמצעות מכתבו של רו"ח רפפורט, ולכל היותר ניתן לומר כי טעמיה של שיר בעניין זה אינם נופלים מטעמיה של הליגה.
מכל-מקום, וזה העיקר – משהצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה בדבר אופן הצגת היכולת הכספית, שיר לא הייתה רשאית לכפות על הליגה את דעתה בנדון, כשם שהליגה לא הייתה רשאית לכפות על שיר את דעתה.
המחלוקת באשר ל"מוניטין"
140. המסקנה האמורה ביחס לשאלת הוכחת היכולת הכלכלית של שיר תקפה ביתר תוקף ביחס למחלוקת בשאלת התשלום עבור "המוניטין", קרי: עבור בית החולים הקיים.
זאת, משום שעניין זה לא מוזכר כלל בהסכם השלישי, לכאן או לכאן (עו"ד מודן אישר זאת בעדותו, עמ' 587-588).
כל צד ביקש לראות בחסרון עניין זה בהסכם כתמיכה לטענותיו.
שלמה (סעיפים 105 – 100 לתצהירו):
"100. ביום 10 באפריל 2006, בהמשך לפגישה שתוארה לעיל, שלחה הליגה מכתב נוסף, שבמסגרתו, בנוסף לסוגיית היכולת הכלכלית של שיר, הועלתה גם טענה – חדשה גם היא – כאילו שיר העלתה דרישה חדשה לקבל תמורה בעבור "מוניטין" של עסקה הקיים (אותה טענה שאכן נדונה בין הצדדים), כאמור בסעיף 5 למכתבו של עו"ד מודן ולדבריו של מר גרוסמן בפגישה הנ"ל.
. . .
101. טענתה זו של הליגה – שאף היא הועלתה בדיעבד – נוגדת באופן מוחלט הן את מסמך העקרונות הראשון והן את מסמך העקרונות השני. בשני הסכמים אלה נאמר במפורש כי בית החולים הגריאטרי הקיים עתיד היה להמשיך ולהיות מופעל על-ידי שיר לבדה, וזאת כל עוד המבנה לא נהרס. ויודגש, כי לא היה בכוונת הצדדים להרוס את הבניין, נהפוך הוא – הצדדים הסכימו במפורש כי כחלק מהפרויקט המשותף, בית החולים הגריאטרי הקיים ישודרג, וכאמור הוחל בכך בשטח, בשיפוץ מחלקה א' בעלות של כ-3.6 מיליון ₪.
102. יתרה מכך, הסכמת הצדדים לפיה שיר תוסיף להפעיל את בית החולים הגריאטרי הקיים בולטת במיוחד לאור העובדה שהוסכם, באותם מסמכי עקרונות ממש, כי בית החולים הגריאטרי החדש ייבנה ויופעל על ידי חברה חדשה שתהא בבעלות משותפת של הצדדים. כלומר, הוסכם כי הישן יישאר כפי שהיה, ואילו החדש יהיה בבעלות משותפת.
103. לפיכך, אין ממש בטענת הליגה, כאילו שיר דרשה לעצמה תמורה שלא בהתבסס על מה שסוכם. למעשה, מדובר בדרישה חדשה של הליגה, שמשמעותה כי פעילותה של בית החולים הגריאטרי הקיים ימוזג לפרויקט המשותף, ללא תמורה. מבחינה כספית, המשמעות היא כי יועבר לליגה סכום של כמעט 7 מיליון ₪ ללא תמורה (מחצית משוויו של בית החולים הגריאטרי הקיים).
ברור מאליו כי זו דרישה שנוגדת את הסכמות הצדדים והועלתה על ידיה רק על מנת "לפוצץ" את העסקה כולה.
104. אציין כי לא אני ולא אחי התנגדנו באופן עקרוני למיזוג בית החולים הגריאטרי הקיים במסגרת הפרויקט המשותף. נהפוך הוא, שיר היא שיזמה את יצירת חברת הניהול המשותפת, וזאת למרות שלליגה לא היה כל ניסיון בתחום ניהול בתי חולים גריאטריים. עם זאת, היות שכאמור לעיל במסמכי העקרונות הוסכם במפורש כי נכס זה יוותר בידיה של שיר כל עוד המבנה לא נהרס, עמדה שיר על כך שאם ישונה המתווה, והוא ימוזג עם הפרויקט המשותף, הרי ששיר תהא זכאית לקבל תמורה ראויה.
105. לפיכך, במסגרת הפגישות שנערכו בנושא זה בין הצדדים דחתה שיר מכל וכל את דרישתה התמוהה של הליגה להעבירו לחברה המשותפת ללא כל תמורה."