154. למעלה מן הצורך אוסיף, שגם אילו היה מוכח שהליגה הפרה את ההסכם השלישי, אזי שיר היתה זכאית לפיצויי הסתמכות בלבד ולא לפיצויי קיום, משום, שכאמור לעיל, ההסכם השלישי היה חוזה לניהולו של משא-ומתן, שרק לאחריו היה אמור להיחתם חוזה סופי ומפורט.
כך נכתב בפרידמן-כהן (עמ' 318), בהתייחסו להפרת חוזה לניהולו של משא ומתן:
"במרבית המקרים יהווה סעד הפיצויים תרופה מתאימה. ושוב, כמו לגבי אכיפה, אין מדובר בפיצויים המשקפים את ערכו של החוזה שלקראת כריתתו היה מכוון המשא ומתן, שהרי הצדדים לא נטלו על עצמם התחייבות לכריתתו של חוזה כזה. קיים הבדל מהותי בין חוזה לניהולו של משא ומתן לבין החוזה שנכרת בעקבותיו של המשא ומתן. הפיצויים ישקפו את הנזק שנגרם כתוצאה מאי קיומו של החוזה לניהולו של המשא ומתן, והם יעמידו את הצדדים במצב שבו היו אלמלא הופר החוזה למשא ומתן, אך לא במצב שבו היו לו נכרת החוזה הסופי. במילים אחרות, הסעד הרגיל בשל הפרתו של חוזה לנהל משא ומתן דומה לסעד הנפסק בשל הפרתו של סעיף 12 לחוק החוזים, כלומר פיצויים בשל נזקי הסתמכות בלבד. רק במקרים נדירים ביותר ניתן יהיה לחרוג מסעד זה ולהעניק פיצוי בשל אינטרס הקיום, לאמור, פיצויים בשל הנזק שנגרם עקב אי-קשירתו של החוזה או אכיפתו של חוזה כזה."
יתירה מזו, מאחר שחוזה לנהל משא-ומתן מטיל על הצדדים חובה לפעול בתום-לב במהלך המשא-ומתן והפרתה של חובה זו זהה במהותה להפרת החובה הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, או אף להפרת החובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (לדיון בסוגיה זו, ראו: פרידמן-כהן, עמ' 313), הרי שחל הכלל הקבוע בפסיקה (ראו, למשל: ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעוניים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, 4.6.09, פורסם בנבו) לפיו, פסיקת הפיצויים חיוביים (פיצויי קיום) בשל הפרת החובה לנהוג/לפעול בתום-לב תיעשה רק במקרים נדירים וחריגים.
בהקשר דומה כתבתי בעניין אחר (ת.א (ת"א) 3303-12-10 י.ד.מ.ש. בע"מ נ' ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ, 30.6.16, פורסם בנבו) דברים הראויים גם לענייננו כאן (פיסקה 107):
"מעבר לכך אני סבור, כי כדי שהנפגע מהפרת תום הלב במשא ומתן יזכה בפיצוי קיום, נדרשת גם קרבה ממשית שלו לרווחים שהיו צפויים מקיום ההסכם, באופן שניתן לומר לגביהם "הושט היד וגע בם" (מילותיה של המשוררת רחל בשיר "כנרת").
דרישה זו מתקיימת בדרך כלל בהסכמים פשוטים יחסית, הקלים ליישום, שכיחים, ושאינם דורשים תלות ארוכת טווח בין הצדדים, למשל: הסכמי מכר או השכרת דירה, הסכם למתן שרות מסוים ומוגדר וכדו'.
ככל שההסכם, שהיה אמור להיות מיושם, הוא מורכב יותר ונדיר יותר, ככל שנדרשת בו עבודה מרובה והשקעה כספית גדולה גם מצדו של הנפגע, וככל שיישומו כרוך בתלות ארוכת טווח בין הצדדים, כך הרווחים שהיו צפויים מקיום ההסכם "רחוקים" יותר, תיאורטיים יותר ונתונים יותר לחסדיהם של המומחים הכלכליים מטעם הצדדים."