(וראו גם עדותו של עו"ד נווה, סעיפים 347 – 341 לתצהירו).
159. הצדק עם הליגה.
מבחינה משפטית, כל שהיה על שיר לעשות הוא לפנות את הנכס בתום תקופת השכירות.
מאחר שמועד סיום השכירות (25.6.2007) היה נקוב בחוזה השכירות, ומאחר שלכל הפחות כחמישה חודשים קודם לכן היה ברור לשיר כי פסו סיכויו של הפרויקט המשותף לצאת לפועל והיא נדרשה לפנות את הנכס (מכתבו של עו"ד רנצלר מיום 22.1.2007), הרי שמוטל היה עליה להיערך לכך מכל הבחינות, כולל עניינם של הדיירים, אם על-ידי העברתם לנכס אחר שלה, אם על-ידי העברתם לבית אבות של מפעיל אחר (הכל, כמובן, בהסכמת הדיירים), אם על-ידי הפסקת ההתקשרות עמם, ואם – כפי שנעשה בסוף – על-ידי העברת הפעילות של בית החולים הקיים לשוכר אחר שייכנס במקומם (כמובן, בתיאום עם הליגה).
שלמה אישר בחקירתו (עמ' 1301), כי הוא לא הודיע לדיירים על סגירתו הצפויה של בית האבות, "לא הודעתי להם. קיבלתי את האחריות שלי וידעתי את מלוא האחריות שלי כלפיהם. . . ".
אם לא היה די בכך, הרי שניתנה לה שהות נוספת של שישה חודשים נוספים להיערך לכך, בהסדר שהושג בבית משפט השלום בהרצליה ביום 8.5.2007, כמפורט לעיל.
תחת זאת, בחרה שיר – יחד עם דיירים נוספים – לפתוח בהליכים נוספים נגד הליגה ולא התפנתה גם במועד הנדחה, עד ההסדר הנוסף שהושג עם השוכר החדש (יואב אברהם), כך ששיר התפנתה בפועל מהנכס רק ביום 9.11.2008.
יתרה מזו מתברר, כי בתקופת ביניים זו שיר אף קלטה דיירים חדשים (טל אישר זאת בחקירתו, עמ' 268), בהתעלם מהפינוי הצפוי.
כמובן שהליגה לא היתה יכולה, משפטית, לכפות פתרון זה או אחר על שיר, מלבד לדרוש את פינויה בתום תקופת השכירות.
גרוסמן בעדותו (עמ' 2959): ". . . אבל האופציה לא הייתה שלי להעביר את החוסים מכיוון שלא אני עשיתי איתם הסכם. זאת אומרת, זאת לא אופציה שלי כבעל המקום. אנחנו קיבלנו שכירות. מי שהיה צריך להחליט מה עושים עם החוסים זה היה או מי שמפעיל את בית-האבות, הווה אומר, חברת שיר, או לחילופין, חברת שיר הייתה צריכה ביחד עם משרד הבריאות למצוא לזה פתרון. אנחנו לא היינו מעורבים. לא יכולנו להשפיע על מה עושים עם החוסים. לנו היה הסכם שכירות עם חברת שיר שקיבלנו דמי שכירות. נקודה. לא הייתה לנו שום שליטה".
בלית-ברירה, הליגה הסכימה למתן ארכה לביצוע הפינוי עד שיימצא פתרון נאות לדיירים.
לטענת הליגה, היא גם הציגה לשיר גורמים שהיו מעוניינים לרכוש את פעילות בית האבות ממנה (טל אישר זאת בחקירתו, עמ' 274), אך שיר הכשילה מאמצים אלו (ראו, למשל, עדותו של עמיר פרידמן בתצהירו, עמ' 1435-1508).
גם שיר טוענת, שהיא שלחה לליגה גורמים שהתעניינו ברכישת בית החולים ובשכירת הנכס, אך הליגה הכשילה זאת (בעניין זה העיד עמיר גליל, עמ' 1385-1434).
כך או כך, ודאי שהליגה אינה אחראית לכל נזק שנגרם לשיר כתוצאה מהמאמצים שנעשו לשם מציאת פתרון לדיירים, ככל שנגרם נזק כלשהו.