160. מיותר לומר, כי הנזק הנטען בהקשר זה בחוות-דעתו של המומחה מטעם שיר, פרופ' עופר (סעיף 8.2 לחוות-דעתו) הוכחש כולו בחוות דעתו של המומחה מטעם הליגה, פרופ' בלס (סעיף 4 לחוות דעתו).
הקביעה העקרונית כאמור, בדבר העדר עילת תביעה בעניין זה נגד הליגה, מייתרת גם את הדיון במחלוקת זו שבין המומחים.
"אובדן שווי בית החולים הגריאטרי הקיים"
161. כאמור לעיל, בעקבות התביעה שהגישו שיר ומספר דיירים של בית האבות (ה"פ 1305/07), ולאחר שנמצא גורם אשר ירכוש את בית החולים הקיים משיר, יואב אברהם, קבע בית-המשפט (ה/208), כי על יואב אברהם לשלם לשיר סכום של 1,927,436 ₪, עבור שווי הציוד.
הצדדים חלוקים בשאלה, האם לאור קביעה זו מנועה היתה שיר לתבוע כל תמורה נוספת בגין בית החולים (מפנה לסעיף 337 לתצהירו של עו"ד נווה), או שקביעה זו לא חסמה את שיר לתבוע את יתרת זכויותיה בגינו (מפנה לסעיף 164 לתצהירו של טל).
הליגה הפנתה להחלטת כב' השופטת קרת-מאיר בתובענה הנ"ל (ה/208, עמ' 22 להחלטה), שבה נכתב, כי "ההסכמות אשר קיבלו ביטוי במסגרת ההחלטה, כוללות בתוכן ויתור של שיר על דרישה לתשלום בגין העברת חוסים".
טל אישר זאת בחקירתו (עמ' 307), אך הוסיף, כי הסכמה זו ניתנה על ידה, משום ש"שיר מעולם לא סחרה בחוסים", ולכן הסכימה לקבל תשלום רק עבור הציוד, אך עמד על כך, שלא היתה בהסכמה זו כדי למנוע משיר לתבוע מהליגה פיצוי זה.
שיר תובעת, לכן, את ההפרש שבין שווי בית החולים, כפי שהוערך על-ידי המומחה פרופ' עופר – 13,8 מיליון ₪, בניכוי הסכום ששולם לה, כאמור, ותביעתה זו עומדת על סך 11,872,564 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).
מיותר לומר, שגם נזק זה הוכחש בחוות דעתו של פרופ' בלס (סעיף 3 לחוות הדעת).
162. אין כל בסיס לעילת תביעה זו.
כאמור לעיל, מבחינת הליגה, כל שהיה על שיר לעשות הוא להתפנות במועד הנקוב בחוזה השכירות, או לכל היותר במועד המאוחר יותר שהוסכם.
באשר לשיפוצים ולשינויים שנעשו על-ידי שיר בנכס, הרי שבהתאם לסעיף 6.6 לחוזה השכירות, "השינויים והתוספות כפי שבוצעו על-ידי השוכר יישארו בבעלות המשכיר, ללא כל תביעה מצד השוכר...", כך ששיר לא יכולה לתבוע את שווים מהליגה.
באשר לציוד ולריהוט, מלבד זאת ששיר פוצתה עליהם על-ידי אברהם, הרי שעל-פי אותו סעיף 6.6 לחוזה השכירות, שיר היתה רשאית "לפרק מן המושכר ציוד וריהוט, אף אם אלה חוברו למושכר...".
הליגה לא היתה יכולה לכפות על שיר להותיר את הציוד, או (להבדיל) את הדיירים או את העובדים, ושיר היתה רשאית (ולמעשה חייבת) להשאיר את הנכס פנוי מכל אדם וחפץ.
כאמור לעיל, אילו היא היתה נערכת לכך מראש, כראוי, היא היתה עושה בדרכה וכרצונה.
לפיכך, ההסכם שעשתה שיר עם השוכר החדש, יואב אברהם, הוא ענין שביניהם בלבד, וקביעות בית-המשפט שניתנו בעניין זה נוגעות ליחסים שבין שיר ובין יואב אברהם בלבד.
אין לשיר כל עילת תביעה ראויה בעניין זה נגד הליגה.