40. ההלכה העולה מפסיקת בית המשפט העליון מבוארת על ידי המלומדים שלו ואדר בזו הלשון: "המסקנה העולה מהלכות EXIMIN ושמואל רונן היא, כי דין האשם התורם מאפשר לבית המשפט האזרחי בישראל שיקול דעת נרחב וגמישות רבה בבואו לקבוע מי מבין הצדדים לחוזה יישא באחריות לנזקי ההפרה, ובאיזה מידה. גמישות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בעצם האפשרות לחלק את האחריות לנזק שנגרם על ידי הפרה נתונה בין המפר לבין הנפגע. אכן, העיון בפסיקה של השנים האחרונות מלמד על נכונותם של בתי המשפט בערכאות הדיוניות לישם את הלכת EXIMIN ולחלק בין הנפגע לבין המפר את האחריות לכשלון החוזה ולנזקי ההפרה, על פי המבחנים והשיקולים שנדונו בסעיף הקודם.
אולם דין האשם התורם אינו מחייב את בית המשפט לחלק את האחריות לנזק בין הנפגע לבין המפר. במקרים מתאימים יוכל בית המשפט להטיל את האחריות לנזק באופן בלעדי על אחד מבין הצדדים. כאשר האחריות לנזק מוטלת במלואה על המפר, פירוש הדבר הוא שבית המשפט אינו מייחס לנפגע הניזוק אשם תורם כלשהו.
לעומת זאת ייתכן גם מצב הפוך, שבו תוטל מלוא האחריות לגרימת הנזק על הנפגע שספג אותו. כך יהיה בדרך כלל כאשר מידת האשמה המוסרית שנפלה בהתנהגות המפר היתה קלה (או שהתנהגותו נחזתה כנטולת אשמה כלשהי), בעוד שהתרשלותו העצמית של הנפגע היתה מובהקת. במקרים אלה יוכל בית המשפט להטיל את מלוא משאו של הנזק על כתפי הנפגע תוך שהוא מייחס לו אשם תורם בשיעור של 100%. אשם כזה מצידו של הנפגע שקול, למעשה, לניתוק הקשר הסיבתי (המשפטי) בין מעשה ההפרה לבין הנזק" (ר' גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים – התרופות, עמ' 381 – 383).
41. עיון בנ/2 מעלה כי הנתבעת הציעה לתובע לאחר סיום העסקתו, אולם לפני תחילת העונה המשחקים של שנת 14/15 הצעת עבודה להיות מאמן על וזאת באותם תנאי העסקה. התובע בחר שלא לקבל הצעה זו.
42. ערים אנו לכך כי התובע הסביר את סירובו בחקירתו הנגדית כי לא קיבל הצעה זו הואיל וסבר כי מדובר בהצעה פיקטיבית (ר' עמ' 12 שורות 23-33), אולם מנגד לא ניסה לקדם אותה בצורה כלשהי כדי לבחון את חששותיו, התובע הסביר בהמשך כי: "אבל אני לא מאמן כושר ... וגם לא הייתי מעולם מנג'ר ולא יודע איך לעשות את זה. אם אין לי הסכם מדוע מישהו להעסיק אותי כ"כ. אחרי חודשים הם מוכרים את העמותה, על איזה טווח ארוך מדובר בהסכם? ש: מפנה לתשובה שנסחת אותה (נספח 11 לתצהיר הנתבעים) מכתב הדחיה, שם בסעיף 4 בשורה 1 לפני אחרונה, ביקשת שהעמותה תודיע לך בחוזר האם הכוונה למנות אותך לסמכות המקצועית העליונה במועדון כפי שהיית טרם פיטוריך אם לאו. קבלת תשובה למחרת מהמועדון שבה נכתב בצורה חד משמעית בשורה 4 (מקריא). נכון שלא טרחת אף להשיב לתשובה הזאת למרות שביקשת לקבל תשובה? ת: קראתי בכל מוקדי התקשורת שמיניתם כבר מאמן" (ר' עמ' 13 שורות 4-13). "
43. מעבר לאמור, ערים אנו לכך כי לטענת הנתבעים התובע הרוויח מעבר ל44,000 ₪ הואיל ועבד לא רק בהפועל אשקלון, וכי יש לקזז את מלוא הכנסותיו בנוגע לתקופה של עונת 14/15.
44. ערים אנו גם לכך שהתובע הבהיר במסגרת חקירתו הנגדית כי מדובר על הכנסות נוספות שהיו לו גם בתקופה בה עבד אצל הנתבעים, כמצוטט: "... מה העניין שלך לראות איפה ומה אני מרוויח, כבר עניתי שאני פרשן כדורגל ועובד בטלוויזיה לאורך 12 שנה. לא חייב לחשוף בפניך בכלל. עבדתי שם לפני שהתחלתי לעבוד בנתבעת וגם אחרי, אני מקווה שאמשיך לעבוד בטלויזיה כמה שיותר. אני עובד קשה בשביל זה. המאמן אחרי היה מאמן שעבד וגם עבד בקבוצות ילדים וגם ערך וידיאו לקבוצות אחרות, לכל מאמן יש הכנסה נוספת וזה לגיטימי" (ר' עמ' 13 שורות 20-28).
45. עם זאת התובע לא הציג את מלוא הכנסותיו לעונות הרלוונטיות, הגם שהודה שאכן יש לו הכנסות נוספות. משלא הוצגו נתונים אלו של התובע, שנמצאים ברשותו, אזי לא ניתן לקבוע מהם הכנסות חדשות ומהם הכנסות ישנות לעניין טענת הקטנת הנזק, ומשכך הדבר יפעל לחובתו.
46. מנגד עיון בעדותו של מר ספיר מעלה כי הוא זה שידך בין התובע להפועל אשקלון, כך שהיה ניסיון לעזור לתובע בנדון (ר' עמ' 26 שוקות 15-22). ועיון בנספח 2 לתצהיר התובע מעלה כי בינו לבין הפועל אשקלון נחתם הסכם זה, קרי גם הסכם לתקופה קצובה .
47. מעבר לאמור, עיון במכתב הפיטורים של התובע שלא נסתר מעלה שפיטוריו של התובע באו לעולם בשל אי עמידה בהצלחת הקבוצה, קרי גם לתובע יש אשר תורם לאמור.
48. המסקנה המתבקשת הינה איפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ההפסד שנגרם לו בגין הפרת ההסכם, קרי תשלום שכר עד לסיום העונה של 14/15. אולם מנגד התובע יכול היה גם לנסות ולקבל עבודות נוספות שהוא מודה שהנתבע 3 הציע לו, וגם יכול היה לנסות ולקבל את הצעת העבודה להיות מנג'ר לכל הפחות לתקופה מסוימת וכן יכול להציג נתוני שכר כדי לתמוך בעמדתו כי עבד גם בעבר בעבודות נוספות, אולם נמנע מלעשות כן, מסיבותיו שלו, והימנעות ראייתית זו מטה את הכף לרעתו. משכך יש לקחת בחשבון את כלל האמור בכל הנוגע ליכולת התובע להשתכר בתקופה הנדונה ולאשמו התורם לרבות בנושא הקטנת נזקו.
49. לאור האמור נבחן מה הסכום בו יש לפצות את התובע.