12. הלכה פסוקה היא כי מעמדו של אדם כ"עובד" נקבע על סמך כלל נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה אם פלוני הוא "עובד" יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי (ע"ע (ארצי) 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל – גלי צה"ל, פד"ע לו 625 (2001); ע"ע (ארצי) 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב (11.7.2005); ע"ע 548/09 (ארצי) ישראל לוי - מוסך עלית 93 בע"מ, (22.11.09)). מבחן ההשתלבות הוא אמנם המבחן העיקרי לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד, אולם נפסק גם כי "מה שיכריע את הכף ... היא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים וכפי שהיא נבחנת על פי מבחן מעורב הכולל את המבחנים כולם" (ע"ע (ארצי) 414/04 בן חיים – כדורי פיתוח עירוני בע"מ (8.1.2007); ע"ע (ארצי) 26932-12-14 סלקום ישראל בע"מ – איליאגוייב (1.5.2018)).
13. עוד נפסק כי כאשר במהלך תקופת ההתקשרות נהגו הצדדים כמי שאין בינהם יחסי עבודה, הרי שהנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על הטוען לקיומם (ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני – האיגוד הארצי למסחר בישראל, פד"ע לו 241,245 (2001).
14. התובעת טוענת כי יש לראות בה עובדת שכירה. לטענת הנתבעת, התובעת נהנתה מן הפרסום שנלווה לשידוריה ועזר לה להגדיל את קהל לקוחותיה ואילו היא, הנתבעת, נהנתה ממכירת פרסומות שחלקן שודרו בשעת השידור של התובעת. הנתבעת אינה טוענת שהתובעת ביצעה עבודתה כעצמאית, כמשתתפת חופשית, או כמתנדבת אלא שבין הצדדים נכרת חוזה מסחרי ולא חוזה לביצוע עבודה (כתב הגנה סע' 15(א), תצהיר מר פאר סע' 16,סיכומי נתבעת סע'1, 5-4).
המבחנים לזיהוי עובד שכיר, כפי שנוסחו בפסיקה, ישמשו אותנו לשם הכרעה האם בתובעת התקיימו סימנים של עובדת שכירה, הגם שהשאלה שבמחלוקת אינה "באיזה מעמד ביצעה התובעת עבודה עבור הנתבעת?" אלא "האם נקשר בין הצדדים חוזה עסקי- מסחרי או חוזה לביצוע עבודה?".
15. הרדיו מהווה יחידה ארגונית וכלכלית , קרי מפעל שניתן להשתלב בו והוא אף מעסיק עובדים שכירים, אחד או אחת השדרנים מועסק כעובד שכיר (נ/1, ע' 15 ש' 19-18). אלא שהעובדה שהרדיו הוא "מפעל" שניתן להשתלב בו אינה מובילה כשלעצמה, למסקנה שכל מי שמשדרת היא עובדת שכירה ברדיו.
16. בין הצדדים לא נחתם כל חוזה, לא חוזה עבודה ולא חוזה אחר (כתב הגנה סע' 14, תצהיר התובעת סע' 25, עדות התובעת ע' 7 ש' 17-16) עם זאת אין חולק שההתקשרות בין הצדדים היא בעלת אופי חוזי. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים בנוגע למטרת ההתקשרות. לטענת התובעת נכרת בין הצדדים חוזה עבודה (כתב תביעה סע' 14).
בעדותה טענה לראשונה, כי מר ניסים משעל שהיה יו"ר הדירקטוריון הציע לה לשדר ברדיו ואמר לה שהיא תקבל כסף בעד השידור ואף הפנה אותה אל מר עידו מור (קודמו של מר פאר) ואל מר פאר, אך בפועל "אף אחד לא ישב על איתי על זה (ההסדר הכספי). נסגרה הדלת בפני" (ע' 8 ש' 26 ע' ע' 9 ש' 4). התובעת לא ביקשה לזמן לעדות לא את מר משעל ולא את מר מור, קודמו של מר פאר (ע' 8 ש' 29).