לסיום עניין זה נתייחס לטענת ריטליקס כי פרייבך בחר שלא לקבוע פגישה עם מר וולפגנג באופן ישיר, אלא להסתפק בפניה למזכירתו ולהמתין לתיאום פגישה. ריטליקס טענה כי פרייבך סיים את העסקתו שבוע לאחר הפניה לוולפגנג, אך העובדות שבאו לפנינו אינן מאשרות זאת. כפי שעלה מתצהירו של פרייבך, לבקוביץ סיים את תפקידו בתחילת חודש ינואר 2015, כלומר בתוך תקופת ההודעה המוקדמת. פרייבך פנה לוולפגנג ביום 11.1.2015 וסיים את תפקידו ביום 4.2.2015, כשבועיים וחצי לאחר הפניה הראשונה לוולפגנג. הצדדים מסכימים כי לאחר הפניה במייל מיום 11.1.2015 פנה פרייבך למזכירתו של וולפגנג לצורך תיאום פגישה, אך פגישה שכזו לא יצאה אל הפועל. תפקידה של ריטליקס או כל אורגן הפועל בשמה בסד זמנים דחוק, כדוגמת סד הזמנים המופיע לפנינו, להראות נכונות לפתור את העניין. במיוחד כאשר מדובר באירוע כמו פיטורי מנהלו הישיר של פרייבך כחודש לפני שהודעת התפטרותו נכנסת לתוקף ובמיוחד כאשר ריטליקס מצהירה שוב ושוב כי היא רואה בפרייבך מנהל מוערך שברצונה לשמר כאחד מעובדיה.
אכן, פרייבך החל לעבוד בשופרסל – לקוחה משמעותית של ריטליקס - מיד לאחר סיום העסקתו. אנו סבורים כי במקרים מסוימים ניתן לראות עניין זה כהפרת חובת תום הלב מצד העובד, אך לא במקרה זה. משעניין זה לא התברר בבית הדין האזורי, אין לנו צורך להידרש לו.
סיכומו של דבר: לא היה מדובר בדיבורים בעלמא, אלא של גורם מוסמך מטעם ריטליקס שמסר תאריך קונקרטי לביצוע הפיצול; לפרייבך לא היתה סיבה לפקפק בכך, ולמרות זאת נהג בצורה הגונה ולא נחפזת ונתן התראה מוקדמת להודעה המוקדמת; לכך נלוו מעשים ואמירות של הממונה על פרייבך , שחזר ושנה על כוונתו לפצל את תפקידו של פרייבך, הצעת חלק מתפקידו לעובדת אחרת תוך הסתרת עובדה זו מפרייבך, וצמצום פעילות מחלקת המכירות; ריטליקס לא פעלה בשקידה ראויה להניח דעתו כי דברי האורגן המוסמך מטעמה אינם משקפים את עמדתה. מנגד, כמובהר, פרייבך פעל בתום לב, עת נתן "הודעה מוקדמת" להודעה המוקדמת להתפטרותו. בשים לב לשיקולים אלו, כאשר אנו בוחנים אותם ומציבים אותם בין שני הקצוות של הזכאות למענק להעדר הזכאות, אנו מוצאים כי פרייבך נמצא במקום שיותר קרוב לזכאות למענק ההיפרדות.
הפרה צפויה
27. בחנו את טענת פרייבך להפרה צפויה של התיקון להסכם העבודה, ומצאנו כי אין להחיל דוקטרינה זו על ההליך המובא בפנינו. ראשית טענה זו לא באה כלל בפני בית הדין האזורי ולא התבררה על ידו. שנית, ספק אם הפרה צפויה מתאימה לענייננו. סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע את התנאים שבהם תוכר טענת אחד הצדדים להפרה צפויה:
"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו."
סעיף זה דורש כי על מנת שאחד הצדדים יוכל לטעון להפרה צפויה של החוזה, יהיה עליו להוכיח כי הצד שכנגד גילה באוזניו כי אינו מתכוון לקיים את החוזה או שעניין זה עולה מנסיבות העניין. בענייננו אין מדובר בהפרה של חוזה ההעסקה, אלא בחלל חוזי והצורך באיתור אומד דעת הצדדים.
הקצאת המניות
28. סעד נוסף שתבע פרייבך הוא הצהרה בקשר לזכאותו להקצאת חלק יחסי ממניות NCR. הצדדים מסכימים כי לאור "Retention Agreement" כל מנהל שהיה נשאר לעבוד בחברה במשך 3 שנים מיום תחילת המיזוג היה זכאי להקצאת מניות מוגבלות בשווי 75,000$. פרייבך ביקש לקבל את החלק היחסי של הקצאת המניות עבור השנתיים (מתוך שלוש השנים) שבהן עבד בריטליקס. לטענתו, מנהלים אחרים קיבלו מענק שכזה ועל כן נוצר נוהג שכזה בריטליקס. ריטליקס טענה כי הזכות להקצאת המניות הבשילה רק לאחר 3 שנות עבודה ועל כן לפרייבך אין זכות לקבל את החלק היחסי של הקצאת המניות.