פסק דין
השופט אילן סופר
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת יפית זלמנוביץ גיסין ונציגי הציבור מר דב גרינברג וגב' חגית מנדלביץ; סע"ש
13741-06-15), [פורסם בנבו] שבו נדחתה על דעת רוב חברי המותב תביעת המערער לתשלום מענק שהובטח לו במקרה של הפחתה משמעותית בהיקף העבודה או בתחומי האחריות שעליהם היה אמון. על דעת כל חברי המותב, נדחתה תביעתו בנוגע להקצאת מניות.
העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי
2. המשיבה, ריטליקס בע"מ (להלן – ריטליקס), היא ספקית של תוכנות ושירותים לקופות רושמות ומערכות תשלום עבור עסקים ורשתות שיווק קמעונאיות. המערער (להלן- פרייבך) החל את עבודתו בריטליקס בחודש אוקטובר 2010 כמנהל פעילות חטיבת ישראל. מתוקף תפקידו פרייבך היה אחראי על מכירות, פיתוח, תמיכה, רכש שירותים, חוזי שירות ותחזוקה. פרייבך ניהל מעל מאה עובדים וכעשרים קבלני משנה. שכרו של פרייבך עמד על כ 42,000 ש"ח לחודש בתוספת עמלות מכירה.
3. בחודש פברואר 2013 נרכשה ריטליקס על ידי NCR (להלן – הליך המיזוג). בין פרייבך ל-NCR נחתם תיקון להסכם העבודה (להלן – תיקון להסכם העבודה), במסגרתו התחייבה NCR כי כל מנהל אשר יסיים את עבודתו ביוזמת החברה או יעזוב מרצונו מסיבה ראויה (Good Reason) (להלן – סיבה ראויה) במהלך תקופה של שנתיים מיום 6.2.2013 (מועד תחילת הליך המיזוג) יהיה זכאי למענק בגובה 6 משכורות (להלן – מענק ההיפרדות). המונח "סיבה ראויה" הוגדר בתיקון להסכם העבודה כהפחתה משמעותית בתחומי האחריות או בתפקיד.
4. כבר בחודש דצמבר 2013 החלו מתנהלות שיחות על האפשרות של פיצול הפעילות בישראל בין חטיבת השירותים לחטיבת המכירות. בחודש מאי 2014 נפגש פרייבך עם מר רונן לבקוביץ (להלן – לבקוביץ), שקודם לתפקיד מנהל מכירות EMEA (Europe, Middle East, Africa) אליו הוכפפו עובדי חטיבת ישראל. בשיחה הודיע לבקוביץ לפרייבך כי החליט סופית לפצל את חטיבת ישראל כך שפרייבך ינהל את אנשי המכירות בלבד (5 עובדים) ואילו יתר עובדי החטיבה יעברו להיות תחת ניהול חטיבת השירותים.
5. בראשית חודש נובמבר 2014 נפגש פרייבך עם לבקוביץ, וזה האחרון הודיע לו כי הוא עתיד להוציא לפועל את התוכנית לפיצול החטיבה, אודותיה שוחחו בחודש מאי האחרון, עד לסוף שנה זו. בעקבות כך, ביום 5.11.2014 מסר פרייבך הודעה על רצונו לסיים את העבודה לאור ההפחתה המשמעותית הצפויה בסמכויותיו. ביום 4.12.2014 מסר פרייבך הודעת התפטרות, אשר תיכנס לתוקף בתום 60 ימי הודעה מוקדמת, כקבוע בחוזה העבודה, כך שמועד ניתוק יחסי עובד ומעסיק חל בטרם פקעה הזכות לקבלת מענק ההיפרדות מכוח התיקון להסכם העבודה.
באותו היום, שבו מסר פרייבך ללבקוביץ את מכתב ההתפטרות, לבקוביץ המציא לפרייבך את תשובת ריטליקס למכתבו מיום 4.11.2014, לפיה נדחית הטענה כאילו חל פיחות מהותי בתפקידו ותחומי אחריותו.
6. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, מחודש דצמבר.2014 ועד לחודש פברואר 2015, סיים לבקוביץ את עבודתו בריטליקס. פרייבך פנה למחליפו של לבקוביץ, מר ג'ונאסון וולפגנג (להלן – וולפגנג), ביום 11.1.2015 כדי לברר האם יש בשינויים פרסונאליים אלו כדי לשנות את "רוע הגזירה" כך שיוכל להמשיך בתפקידו כבעבר. וולפגנג השיב לפרייבך עוד באותו היום כי הוא מעוניין להיפגש עמו. פרייבך פנה למזכירתו של וולפגנג, אך פגישה שכזו לא התקיימה בפועל.
7. ביום 4.2.2015 נכנסה הודעת התפטרותו של פרייבך לתוקף והוא סיים את עבודתו בריטליקס. באותו היום נשלחה לפרייבך הודעת דואר אלקטרוני מהיועצת המשפטית של ריטליקס, גב' שרה אזולאי, הדוחה את דרישת פרייבך לקבלת מענק היפרדות מאחר ולא חל עדיין שינוי בפועל בהיקף תפקידו. לטענתה השינוי שנעשה לאחר ההתפטרות הוא פועל יוצא של הודעה זו.
עוד יצוין כי ביום שבו נכנסה לתוקף הודעת ההתפטרות הוציאה ריטליקס הודעה על פיצול סמכויותיו של פרייבך למחליפיו בתחומים השונים.
ההליך בפני בית הדין האזורי
8. בהליך שהתנהל בפני בית הדין האזורי הסכימו הצדדים ביחס למרבית העובדות כפי שתוארו לעיל. השאלה היחידה שעמדה לדיון הייתה האם במועד סיום עבודתו של פרייבך בריטליקס התקיימה סיבה ראויה לניתוק יחסי העבודה כהגדרת המונח בתיקון להסכם העבודה. במילים אחרות, האם חל פיחות משמעותי בתחומי האחריות או בתפקידו של פרייבך.
9. פרייבך טען בפני בית הדין האזורי כי הטענה לפיה במועד ההודעה, השינוי הארגוני עדיין לא הושלם, אלא מיד לאחר סיום עבודתו, היא חסרת תום לב באופן מובהק. על כן, לטענתו יש לראות בתכנון המהלך ורצונה הנמרץ של ריטליקס להוציאו לפועל, כסיבה ראויה.
10. מנגד, ריטליקס טענה כי הן בעת מסירת ההודעה על קיומה של סיבה ראויה בנובמבר 2014 והן בעת מתן הודעת ההתפטרות, בדצמבר 2014, לא טען פרייבך כי התקיים אירוע שהוא בבחינת סיבה ראויה, אלא טען כי אירוע שכזה מתממש ובא.
ריטליקס ציינה כי פרייבך היה מנהל מוערך, אשר ביצע עבודתו היטב והיא זו אשר ביקשה לשמר אותו בתפקידו. לחיזוק טענתה, גרסה ריטליקס כי התנהלו מגעים בהשתתפות פרייבך על מנת למצוא הסדר לחלוקת החטיבות בחברה הרוכשת באופן שיאפשר את הישארותו בחברה.
ריטליקס הוסיפה וטענה כי עד למועד התפטרותו של פרייבך לא נתקבלה כל החלטה לחלק את החטיבה הישראלית ולהפחית מסמכויותיו, שכן ריטליקס רצתה כאמור לשמרו כחלק מעובדיה. אולם, בעקבות התפטרות זו, נאלצה לערוך שינוי במבנה החטיבה.
11. בית הדין האזורי (בדעת רוב) קבע כי מחשבות ושיחות עם מנהלי ריטליקס אינן סיבה ראויה להתפטרות פרייבך. בית הדין קבע כי ההסדר למענק היפרדות עליו הוסכם בחוזה שבין הצדדים דומה במהותו לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) אשר קובע באילו מצבים יכול עובד להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורין. בית הדין קבע בהתאמה כי מעובדות המקרה לא התגלתה הרעה מוחשית, אלא הרעה פוטנציאלית שטרם התממשה במועד התפטרותו של פרייבך (סעיפים 48-49 לפסק הדין).
12. בית הדין קבע כי ריטליקס העלתה בשלב מאוחר של הדיון את השאלה האם הפרת התחייבות לאי תחרות כאשר פרייבך החל לחפש מקום עבודה חלופי כבר בחודש אוגוסט 2014, מהווה הפרה שיש בה כדי לשלול את מענק ההיפרדות. בית הדין קבע כי אין להתייחס לעניין זה משעה שקבע כי מענק ההיפרדות לא הגיע לפרייבך מלכתחילה.
13. לעניין תביעת פרייבך בדבר זכאותו לקבל שני שליש ממניות NCR , אשר הוענקו לו ב 2013 והיו אמורות להבשיל ב 2016 קבע בית הדין כי מועד מימושן של מניות אלו היה מאוחר לסיום יחסי העבודה ועל כן פרייבך אינו זכאי להן. כמו כן, פרייבך לא הוכיח כי ריטליקס נתנה לעובדים בכירים אחרים שפרשו משורותיה טרם מועד הבשלת המניות, חלק יחסי מהן.
14. דעת המיעוט של נציג הציבור מר דב גרינברג קבעה כי יש לקבל את התביעה וזאת על סמך הראיות מהן עולה כי ריטליקס החליטה על השינוי הארגוני עוד טרם התפטרותו של פרייבך. נסיונותיו של פרייבך לקבל אישור חד משמעי על עתידו, לא צלחו, והוא נהג באופן הגיוני וסביר בעוד ריטליקס נהגה בחוסר תום לב כלפיו.
טענות הצדדים בערעור
15. פרייבך טוען כי אלמלא התפטר במועד בו מסר על התפטרותו, ואילו היה ממתין עד אשר השינוי היה יוצא לפועל, היה מאבד את זכותו לקבלת המענק. הממונה עליו, לבקוביץ, מסר לו במספר הזדמנויות על כוונת ריטליקס לפצל את חטיבת ישראל כך שפרייבך יישאר אחראי על חמישה עובדים. בנקודה זו ריטליקס לא הביאה את לבקוביץ להעיד ועל כן עדות פרייבך לא נסתרה. בפגישה האחרונה, מסר לבקוביץ לפרייבך כי הפיצול יושלם בסוף השנה האזרחית. פרייבך מסר בתחילה מכתב התראה אשר ריטליקס לא הגיבה לו עד אשר מסר את מכתב ההתפטרות, שבתגובה לו נמסר לו מכתב "הרגעה". פרייבך טוען כי בתקופת ההודעה המוקדמת ניסה לבדוק אם ניתן לשנות את החלטתו, אך נראה שריטליקס העדיפה לקבל את התפטרותו כי הדבר שירת את צרכיה.
בהקשר זה נטען כי פרייבך פנה למחליפו של לבקוביץ, וולפגנג, וביקש לבדוק אם קיימת אפשרות מעשית למצוא לו תפקיד התואם את כישוריו. למרות פניה זו ריטליקס השיבה את פניו של פרייבך ריקם ובכך למעשה לא הוכיחה את רצונה להשאירו בתפקיד המשקף את יכולותיו. עוד הוסיף פרייבך כי כוונות ריטליקס לסיים את תפקידו היו ברורות נוכח העובדה כי הפיצול של מחלקת המכירות ומחלקת השירותים נכנס לתוקף מיד לאחר שסיים את תפקידו בריטליקס.
פרייבך טוען כי טענת ריטליקס להפרת תניית אי התחרות בינה לפרייבך מהווה הרחבת חזית שנטענה בחוסר תום לב. לגופו של עניין פריייבך טוען כי חיפוש המשרה החלופית היה בגדר כורח המציאות הנובע מהסתרת הנסיבות כהווייתן על ידי ריטליקס. לטענתו לא הוכח גם כי בעצם הפנייה לשופרסל הפר את תניית אי התחרות.
פרייבך טוען עוד כי הוא זכאי לקבל את החלק היחסי של הקצאת המניות עבור השנתיים שבהן עבד בריטליקס (מתוך שלוש השנים שבסופן קמה לו זכאות על פי הסכם העבודה). לטענתו, מנהלים אחרים קיבלו את המניות גם אם לא השלימו שלוש שנות עבודה, ועל כן נוצר נוהג שכזה בריטליקס מכוחו הוא זכאי למניות.
16. ריטליקס טוענת כי פרייבך לא עמד בתנאים לקבלת מענק ההיפרדות וכל שהניע אותו היתה תחושה סובייקטיבית שלא באה לידי מימוש במועד התפטרותו. אולם, מרגע שפרייבך התפטר לא נותרה בידיה ברירה אחרת, אלא לערוך את השינוי הארגוני. ריטליקס הוסיפה בעניין זה כי לו סבר פרייבך כי היא מעוניינת לערוך את השינוי הרי שעמדה לזכותו האפשרות לסיים את תפקידו מרגע שנודע לו על כך בחודש מאי 2014, ופרייבך בחר שלא לפעול באותו המועד מהסיבה שסבר כי השינוי אינו עתיד להתרחש בפועל.
כמו כן, טוענת ריטליקס כי פרייבך לא יכול היה להסתמך על אמירותיו של לבקוביץ לעניין קיומה של סיבה ראויה לעזיבת מקום העבודה, שעה שפרייבך בעצמו לא יכול היה להיות בטוח כי רצונו של לבקוביץ אכן יצא מן הכוח אל הפועל. מעבר לכך טוענת ריטליקס כי לאחר שלבקוביץ פוטר יכול היה פרייבך למשוך את הודעת התפטרותו שכן מחליפו של לבקוביץ לא תמך בפיצול חטיבת ישראל. ריטליקס סבורה כי עניין זה מעיד על כך שפרייבך לא באמת היה מעוניין להמשיך לעבוד אצלה, ושרצונו היה לסיים את העסקתו ולזכות במענק ההיפרדות מבלי להיות זכאי לו.
ביחס לטענה כי מחליפו של לבקוביץ, וולפגנג, לא הסכים להיפגש עם פרייבך, טוענת ריטליקס כי וולפגנג הגיב מיד לפנייה והציע לפרייבך להיפגש לאחר אחד הכנסים שנערכו באותה תקופה, ואילו פרייבך לא היה מעוניין לפתור את הבעיה מצדו והסתפק בפניה למזכירתו של מר וולפגנג לצורך תיאום הפגישה שלא התקיימה בפועל.
בהתייחס לעניין הפרת תניית אי התחרות, טוענת ריטליקס כי העלתה טענה זו במועד מאוחר בשל תצהירו הלא מדויק של פרייבך ביחס למועד תחילת עבודתו בשופרסל. משנודע לריטליקס כי פרייבך החל במגעים עם שופרסל לפני שסיים את עבודתו בריטליקס, הוא איננו זכאי לקבל את מענק ההיפרדות משום שהוא מהווה תמורה מיוחדת עבור התחייבותו לאי תחרות כעולה מתנאי התיקון להסכם העבודה ומהסכם עבודה.
לסיום טוענת ריטליקס כי מלכתחילה פרייבך לא היה זכאי לקבלת המניות כפי שקיבלו מנהלים אחרים שפוטרו. הזכאות לקבלת המניות קמה רק לעובד שנשאר לעבוד בריטליקס 3 שנים לאחר המיזוג. פרייבך עזב לאחר שנתיים ועל כן, ריטליקס איננה מחויבת על פי הסכם העבודה לתת לפרייבך מניות כפי שעשתה במקרים של מנהלים אחרים אשר ריטליקס בחרה לסיים את העסקתם.
דיון והכרעה
17. כבר עתה ייאמר כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי כך שפרייבך זכאי למענק ההיפרדות אך לא לחלק היחסי במניות בהתאם למועד עזיבתו. מצאנו, כי יש לתת פרשנות משפטית שונה לקביעות העובדתיות שקבע בית הדין האזורי. יובהר, כי בכל הנוגע לזכאות למענק ההיפרדות לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אך מצאנו כי יש לבחון את העובדות הללו במסגרת כללים נורמטיביים שונים מאלה שבהם השתמש בית הדין האזורי.
בית הדין האזורי ביסס את הכרעתו על סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין וזאת לצורך הקביעה אם התקיימה בפועל פגיעה במשרתו של פרייבך המצדיקה התפטרות בדין מפוטר. בית הדין סבר כי על פרייבך היה להוכיח הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. מטבע הדברים פרשנותו של חוק פיצויי פיטורים היא על פי היישום שלו ביחסי העבודה, כפי שתרגמה זאת לשפת המעשה ההלכה הפסוקה. כך, בהתייחס לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים הדן בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים נקבעו הלכות ברורות. כך יש לבחון האם אכן הייתה בפועל הרעה מוחשית בתנאי העבודה; האם התקיים קשר ישיר בין ההרעה ובין מעשה ההתפטרות; והאם העובד נתן למעסיק התראה שתאפשר לו לתקן את ההרעה המוחשית בטרם יתפטר.
דעתנו כי יש לתת את הדעת למקור הזכות ובהתאם לכך לבחון את התנאים למימושה. במקרה שלפנינו הזכאות למענק ההיפרדות קבועה בהסכם שערכה ריטליקס עם פרייבך. הסדר זה בא להיטיב את תנאי עבודתו של פרייבך מעבר לסטנדרט המוסדר בחוקי המגן. על כן, יש לבחון את התנאים הללו על פי דיני החוזים ולבדוק האם התקיימו התנאים לקבלת המענק על פי התיקון להסכם העבודה שנחתם לאחר המיזוג. משכך, לא היה צורך לפנות לתנאים שנקבעו בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים אלא לפרש את ההסכם באופן המתיישב עם כוונת הצדדים והעובדות שנקבעו בשטח ובכלל זה הוודאות שנדרשה מפרייבך לצורך הקביעה כי הוא עומד בתנאים לקבלת המענק. כפי שנראה בהמשך התנהגות ריטליקס והצהרותיה כלפי פרייבך הצביעו על רצונה לערוך שינוי שיפגע בתחום אחריותו ברמת סבירות קרובה בתוך התקופה המזכה או בסמוך לה, ומשכך הצמיחה את זכאותו למענק ההיפרדות.
מכאן נפנה להסכם אשר יצר לפרייבך את הזכות לקבלת מענק היפרדות.
פרשנות התיקון להסכם העבודה
18. כפי שקבע בית הדין האזורי, פרייבך היה זכאי לקבלת את מענק ההיפרדות במקרה שבו הייתה ריטליקס מפטרת אותו או במקרה שהיה מתפטר בשל סיבה ראויה לסיום העבודה. השאלה הבאה לפתחנו היא ביחס לפרשנות הנכונה למונח "סיבה ראויה" והאם בענייננו התקיימה סיבה שכזו במועד שבחר פרייבך להגיש את ההודעה המוקדמת להתפטרותו. לצורך כך עלינו לפנות לתיקון להסכם העבודה ולדלות ממנו מענה לשאלה: מה היה אומד דעתם של הצדדים במעמד החתימה? התיקון להסכם העבודה נוסח כך:
"Upon the termination by the company of the employment of the Executive other than for cause, or Resignation for Good Reason by the Executive, as defined below, and in light of Executive's positions and exposure to the company's sensitive information, the company shall grant the Executive an ex gratia special separation payment in amount equal to six (6) months of Executive's current gross …
The term "Resignation for Good Reason" in this section shall mean resignation by the Executive during the two-year period commencing on February 6, 2013 (the: "Date") due to (each of the following: "Good Reason"): (1) a material diminution in the Executive's duties or responsibilities…"