19. בהלכת אפרופים נקבע כי יש לזנוח את השיטה הדו שלבית לפרשנות חוזה ולבחון במקביל את לשון החוזה ואת הנסיבות החיצוניות שהביאו לכריתתו:
"חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני." (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פד"י מ"ט(2) 265, 311-312 (1995) (להלן – הלכת אפרופים))
הפסיקה שלאחר הלכת אפרופים קבעה כי לשון החוזה היא זו שמגדרת את גבולות הפרשנות. כמו כן, נקבע באותה הלכה כי קיימת חזקה ולפיה פרשנות החוזה הנכונה היא זו התואמת את משמעותו הפשוטה הרגילה והטבעית של הכתוב בראי הקשרו הכללי:
"הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה – לעיתים הראייה המרכזית – בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים. עוצמתה של החזקה עשויה להשתנות, כאמור, בין קטגוריות שונות של חוזים שונים ולפי נסיבות העניין." (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל, ס"א(2) 1, 12 (2006))
בית המשפט העליון פסק בהלכת אפרופים כי רק באמצעות הליך פרשני זה יוכל השופט להבין את כוונתם המשותפת והאמיתית של הצדדים העומדת ביסוד החוזה כפי שהייתה במועד שכרתו את החוזה ביניהם. ברוח זו תוקן סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 הקובע בסעיף (א) כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
20. בענייננו, הצדדים חתמו על החוזה בעקבות הסכם מיזוג של ריטליקס עם חברת NCR. תפקידו של פרייבך בריטליקס כלל אחריות על חטיבת השירות וחטיבת המכירות ותחת ניהולו פעלו כ-120 עובדים וספקים. התיקון להסכם העבודה כלל אפשרות לתשלום מענק היפרדות במקרה של פיטורי פרייבך ובמקרה של צמצום סמכויותיו, היקף עבודתו או תחום אחריותו.
בבואנו לפרש את ה"תיקון להסכם העבודה" ומתוך רצון להבין את אומד דעתם של הצדדים, עלינו לבחון את נסיבות החתימה על המסמך במועד החתימה. מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי עולה כי התיקון להסכם העבודה נחתם מיד לאחר שריטליקס נרכשה על ידי NCR, כי פרייבך היה מעוניין להמשיך ולעבוד בתפקידו וכי ריטליקס הייתה מעוניינת לשמור על מעמדו של פרייבך כאחד מעובדיה הבכירים ובהמשך העסקתו.
הצדדים עיגנו את רצונם בתיקון להסכם העבודה וקבעו שתי אפשרויות אופרטיביות לעתידו המקצועי של פרייבך בריטליקס: האחת, הישארותו כמנהל החטיבה הישראלית וקליטתו המלאה במסגרת הרכישה בידי NCR; השנייה – פיטורי פרייבך או צמצום אחריותו באופן ניכר באופן המצביע על כך שהחברה איננה מעוניינת עוד בשירותיו כמנהל בכיר.
גב' שירה אהרוני ששימשה כמנהלת משאבי אנוש של ריטליקס (להלן – גב' אהרוני) הסבירה בתצהירה כי במסגרת עסקת הרכישה הוצע ל 11 מנהלים הסדר retention שבא במסגרת התיקון להסכם העבודה והעניק מענק היפרדות בתנאים מסוימים. תכלית ההסדר היתה לשמור על יציבות בחברה הנרכשת, כאשר ברור שרכישת ריטליקס על ידי חברה גלובלית תחייב שינויים ארגוניים והטמעת החברה המקומית בארגון הגדול, וחלק מהשינויים יכול שיביאו לסיום העסקת המנהלים הבכירים. על מנת להבטיח שהמנהלים הבכירים יישארו בחברה הנרכשת וישתפו פעולה עם השינויים, נחתם עימם התיקון להסכם העבודה (סעיפים 7.2 -7.4 לתצהיר גב' אהרוני).
התיקון להסכם העבודה לא הגביל בזמן את הזכאות למענק ההיפרדות במקרה של פיטורים על ידי ריטליקס, אך במקרה של סיום העבודה על ידי העובד לאור צמצום התפקיד בחרו הצדדים לאפשר את הזכאות למענק היפרדות רק עד לשנתיים מיום החתימה על התיקון להסכם העבודה, קרי על ליום 6.2.2015 (להלן – התקופה המזכה). מכאן ועל יסוד ההנחה המשותפת לצדדים כי הסכם העבודה ימשיך ללא הגבלת זמן, אנו למדים כי הצדדים לחוזה הניחו כי לא ייערכו שינויים שישפיעו על היקף עבודתו ואחריותו של פרייבך בתוך תקופת השנתיים מיום תחילת הליך המיזוג וכי אם ייערכו שינויים שכאלה יהיה פרייבך זכאי להתפטר ולקבל את מענק ההיפרדות, או לחילופין יכול שריטליקס תחליט לפטר את פרייבך, ובמקרה כזה ובכל מועד הוא יהיה זכאי למענק ההיפרדות.
על כן, ניתן לסכם כי על פניו ההסכם שבין פרייבך לבין ריטליקס לקח בחשבון שני מצבי קצה שלכל אחד מהם יש נפקות לעניין מענק ההיפרדות: האחד, אותו צפו הצדדים ובכך עוסקת התנייה מושא ההליך, כאשר בטווח של שנתיים תפקידו של פרייבך וסמכויותיו מצטמצמים, שאז הוא זכאי להתפטר ולקבל את מענק ההיפרדות. השני, כאשר לא חלים שינויים כלשהם בתפקידו של פרייבך וסמכויותיו בטווח של שנתיים ולכן הוא לא זכאי למענק היפרדות.
אכן, כפי שבית הדין האזורי קבע, אין די בדיבורים ושמועות על שינוי לצורך מימוש הזכאות למענק ההיפרדות. אולם, דעתנו היא כי המקרה שלפנינו נופל לתוך ה"חלל החוזי" שבין שני הקצוות ואותו הצדדים לא צפו. מצד אחד השינוי לא קרה בטווח של שנתיים אלא מיד לאחר סיום עבודתו של פרייבך, ומצד שני הדיבורים על השינוי לא היו רק דיבורים בעלמא אלא של מי שלכאורה מוסמך לומר אותם. תפקידנו הוא לאתר את אומד דעת הצדדים ב"חלל החוזי" בשים לב לכך שסיטואציה כזו לא הוסדרה במפורש בהסכם. על סמך העובדות שבאו בפני בית הדין האזורי ותוך שננחה עצמנו בעיקרון תום הלב נבחן שתי שאלות השלובות אחת בשניה: הראשונה, האם השינויים הצפויים במשרתו של פרייבך היו כאלה שמקימים סיבה ראויה להתפטרותו? השנייה, היות שהשינויים לא התרחשו בפועל בזמן העסקתו של פרייבך, האם מהתנהלות ריטליקס היה פרייבך יכול להסיק כאפשרות מסתברת כי השינוי ייצא לפועל בתוך התקופה המזכה במענק ההפרדות, קרי שנתיים מיום תחילת הליך המיזוג.
מהות השינויים במשרת פרייבך
21. נקדים ונאמר כי ממכלול הנסיבות אנו למדים כי במועד התפטרותו, פרייבך יכול היה להבין כאפשרות מסתברת שלריטליקס הייתה כוונה לערוך שינויים במשרתו, שהיו מביאים לפגיעה בהיקף סמכויותיו. להלן נביא את נימוקינו לכך.
22. אין חולק כי שינויים בהיקף סמכויותיו של פרייבך לו בוצעו לפני סוף 2014 היו מזכים אותו במענק ההיפרדות. נבחן כעת מה היו השינויים המתוכננים ומה היתה מידת הוודאות להתרחשותם.
עד להגעתו של לבקוביץ, פרייבך ניהל את חטיבת ישראל שהיתה גוף עסקי נפרד שהוא חלק מאזור EMEA (Europe, Middle East, Africa). לאחר המיזוג, לבקוביץ מונה להיות מנהל מכירות של EMEA , ומתוקף כך הממונה על פרייבך בכל הקשור לתחום המרכזי של מכירות. לבקוביץ היה בעל תפקיד בריטליקס שלא הסתיר מפרייבך, כאשר נפגשו בחודש מאי 2014 כי ברצונו לפצל את החטיבה הישראלית כך שפרייבך יהיה אחראי רק על מחלקת המכירות, המונה כ-5 עובדים מתוך 100 עליהם היה אחראי קודם לכן (סעיף 16 לתצהיר פרייבך). כוונות אלו של לבקוביץ היו ידועות לחברה כפי שעלה מסעיף 9.14 לתצהירה של גב' שירה אהרוני לפיו " ...מר לבקוביץ כמי שהיה אחראי על חטיבת המכירות, העדיף שהתובע יתרכז במכירות ולא בתחום השירותים ושעלויות הכרוכות בניהול השירותים וחטיבה זו, לא יהיו תחת חטיבת המכירות. וגם דחף לכיוון הזה, אולם ההחלטה הסופית בעניינים אלו לא הייתה בלעדית שלו".
במהלך חודש נובמבר 2014 לבקוביץ הבהיר לפרייבך כי פיצול החטיבה אכן ייצא לפועל עד סוף שנת 2014.בנסיבות אלה פרייבך לא היה צריך לפקפק עוד במימוש של השינויים בתפקידו, לאחר שגורם מוסמך של החברה מסר לו על כך באופן חד משמעי. טענות ריטליקס לפיהן לבקוביץ לא היה מוסמך להחליט בלעדית על פיצול החטיבה לא הוכחו, וגם אם יש בהן ממש, הרי שפרייבך לא אמור היה לדעת על כך. בנסיבות שכאלה לא סביר היה לצפות כי פרייבך יחכה עד אשר הכורת ייפול על סמכויותיו. די היה בדברי לבקוביץ כדי לבשר על הצפוי לו. כמו כן, כפי שעלה במהלך הדיון בפני בית הדין האזורי, ריטליקס החלה בחיפוש אחר עובד שיבצע את עבודת הניהול של תחום השירותים לאחר הפיצול ואף ראיינה מתמודדת לתפקיד זה במהלך חודש 9.2014 (כפי שנקבע בסעיף 31 לפסק הדין). כזכור תחום השירותים היה חלק מתפקידו של פרייבך.
יחד עם זאת, וטרם מסירת ההודעה המוקדמת פנה פרייבך ללבקוביץ במכתב מפורט וביקש להודיע על רצונו לסיים את העסקתו בריטליקס בשל פגיעה בסמכויותיו. הייתה זו מעין הודעה מוקדמת להודעה מוקדמת, בבחינת איתות של דאגה שבמאמץ מועט ניתן היה להרגיע. אלא שבאותה תקופה לא רק שריטליקס לא פעלה למניעת התפטרותו של פרייבך, אלא שלטענת פרייבך פעלה להפחתת פעילותה של מחלקת המכירות והעברת מרבית פעילותה מול הלקוחות לחברות אחרות, דבר שהיה מביא בפועל לכך שפרייבך היה אחראי על קשר מול 3 לקוחות במקרה שבו היה הפיצול מתקיים בפועל (סעיפים 24-25 לתצהירו של פרייבך). יתר על כן. החברה לא השיבה למכתבו של פרייבך עד ליום העברת מכתב התפטרותו ללבקוביץ ביום 4.12.2014 (סעיף 26 לתצהירו של פרייבך). פרייבך ביקש להסיר את אי הוודאות בקשר לעתידו, לא מיהר לממש את זכותו החוזית, אך ריטליקס העדיפה להחריש ולהכחיש את השינוי הצפוי לאקונית במכתב שנמסר לו רק כאשר הודיע על התפטרותו.
במהלך חודש ינואר 2015 לאחר פיטוריו של לבקוביץ ביקש פרייבך להיפגש עם וולפגנג, אך פגישה זו לא יצאה אל הפועל עד ליום סיום העסקתו בריטליקס ביום 4.2.2015 (סעיף 27 לתצהיר פרייבך).
23. בנסיבות אלו, פרייבך נתן הזדמנות לריטליקס, מעבר לחובתו החוזית לתת הודעה מוקדמת, להפריך את הדברים, כך שניתן היה לדבר עמו, להסביר לו שדבריו של לבקוביץ אינם משקפים את מדיניות החברה ובפועל קיים רצון אמיתי שלא לפגוע באחריותו ובסמכויותיו. לפרייבך היה יסוד סביר להאמין שדברי לבקוביץ משקפים את מדיניות ריטליקס ועל כן צריך היה יותר ממכתב הכחשה סתמי כדי להפיג את חששותיו של פרייבך. גם כאשר לבקוביץ פוטר, לא אצה הדרך לריטליקס להיפגש עם פרייבך ולהסביר לו שבוודאי כעת, עם פיטורי לבקוביץ, אין עוד יסוד לחששותיו. הנה כי כן, לפנינו מקרה בו כל פנייה של פרייבך לריטליקס לצורך בדיקת האפשרות לבחינה מחדש של הנסיבות והימנעות מהפחתת אחריותו הביאה להבנה שריטליקס מעוניינת לבצע את השינוי ולפגוע בהיקף אחריותו בתוך התקופה המזכה.
לסיום עניין זה יודגש כי ביום שבו סיים פרייבך את תפקידו בריטליקס בוצע פיצול החטיבה כך שלו היה נשאר פרייבך בתפקידו, הרי שהיקף אחריותו כמנהל מחלקת המכירות היה מצומצם במידה ניכרת, כפי שחשש בתחילה, מהאחריות שהייתה לו לפני הפיצול.
24. לדעתנו בנסיבות אלה, אין חשיבות לכך אם השינוי קרה בפועל לפני תום השנתיים או אחריהן. כאשר עובד נותן הזדמנות עודפת למעסיק להסיר עננה בקשר להמשך יחסי העבודה בין הצדדים, והמעסיק לא מרים את הכפפה ומסתפק בהכחשה, ומשבית הדין האזורי לא קבע כי אין לתת אמון בגרסת פרייבך אלא שהפיצול התרחש בפועל לאחר התפטרותו, הרי שמכוח עיקרון תום הלב החל על שני הצדדים, ניתן להגיע למסקנה כי קמה לפרייבך הזכאות למענק ההיפרדות כפי שיפורט בפרק הבא.
קיום חוזה בתום לב
25. כלל ידוע בפסיקתנו מצביע על חובת תום לב מוגברת במערכת חוזי יחס ארוכי טווח, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוזה עבודה. כפי שכתבה אלישבע ברק במאמרה "עקרון תום הלב במשפט העבודה" ספר ברנזון ב' 499 (התש"ס):
"חוזה עבודה הוא יצור מיוחד משתי בחינות: האחת, זהו חוזה לתקופה ממושכת, חוזה היוצר יחסים מתמשכים. השנייה, זהו חוזה הנשלט על ידי פטרנליזם של מערכת המשפט במידה גדולה יותר מחוזים מסחריים רגילים. לשני היבטים אלו השלכות רבות הן על פרשנותו של חוזה העבודה, הן על מידת תום הלב הנדרשת במשא ומתן ובקידומו של חוזה העבודה והן על מידת ההתחשבות של כל צד לחוזה באינטרסים של הצד האחר." (עמוד 505)
בית המשפט העליון חזר על כלל זה ועיגן אותו ככלל מנחה בפסיקתנו:
"הצדק מחייב את התערבותנו, שכן נודעת חשיבות מרובה לכך, כי ביחסי העבודה בישראל ישרור, הלכה למעשה, עקרון תום הלב. כל המודע למציאות השוררת ביחסי העבודה בישראל אינו יכול שלא להצטער על התופעה השלילית של פעולות חד-צדדיות, אשר הצדדים ליחסי העבודה נוקטים בהם, ללא כל הודעה מראש וללא כל התחשבות מצד האחר." (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לה(1) 828, 840 (1980))
לסיום עניין זה יודגש כי בית דין זה נוהג לעשות שימוש נרחב בדוקטרינת תום הלב בהתייחס לעריכה וקיומם של חוזי עבודה. ראו למשל: ע"ע (ארצי) 300053/96 ניתאי – בית התפוצות על שם נחום גולדמן, [פורסם בנבו] פ"ד ל"ז (2002) 311 (2002); ע"ע (ארצי) 363/07 ארביב - פואמיקס בע"מ [פורסם בנבו] (26.05.2010); ע"ע (ארצי) 779/06 קורן - בית חולים אלי"ן [פורסם בנבו] (07.10.2007).
26. בענייננו נראה כי ריטליקס לא קיימה את חובת תום הלב המוגברת הנדרשת ביחסים שבין עובד למעסיק. פרייבך הוא זה שיזם את הפגישה הראשונה בחודש מאי 2014 בינו ובין לבקוביץ על מנת להבהיר מהם השינויים שיחולו במעמדו בריטליקס. בשלב זה הובהר לפרייבך כי ריטליקס מעוניינת בפיצול החטיבה שתחת ניהולו וכי לאחר הפיצול יהיה אחראי על 5 עובדים בלבד.
לא זו אף זו, על פי הכרעת בית הדין האזורי, ריטליקס ראיינה בחודש ספטמבר 2014 מתמודדת לתפקיד ניהול אחת מן המחלקות לאחר הפיצול. עוד עולה מהעובדות כי לו הייתה מתקבלת מתמודדת זו לעבודה, הליך הפיצול היה מתבצע. עניין זה משפיע גם הוא על בחינת תום ליבה של ריטליקס, שעה שאת גיוס העובדת ערכו תוך שנמנעו מלחשוף בפני פרייבך את קיומו של התהליך והשלכות גיוס העובדת על עתיד משרתו.
בתחילת חודש נובמבר 2014 לאחר שלא הייתה התקדמות בהליך פיצול החטיבה ולאור העובדה כי לפרייבך הייתה אפשרות להודיע על פרישתו עד לסוף השנה, מבלי שזכאותו למענק ההיפרדות תישלל, נערכה פגישה נוספת בין לבקוביץ לפרייבך ובה נמסר לו כי הפיצול ייצא לפועל עד סוף אותה שנה. כפי ששנינו קודם עניין זה הוא אחד מהגורמים שהביאו להבנה של פרייבך כי השינויים יתקיימו בתוך התקופה המזכה, שכן לא הייתה סיבה שפרייבך יפקפק בכוונותיה של ריטליקס, כפי שפירט אותן לבקוביץ, שכיהן באותה תקופה כאחד ממנהלי החברה המוסמכים, לבצע שינוי שכזה במשרתו של פרייבך ואף ריטליקס הודתה בכך בהסתייגות שלבקוביץ לא היה מוסמך לכך בלעדית.
כאמור, ביום 4.11.2014 ולאור תוצאות הפגישה האחרונה עם מר לבקוביץ, פרייבך העביר לריטליקס מכתב ובו טען כי ברצונו לסיים את עבודתו בשל העובדה כי עתיד להתרחש פיחות משמעותי בתחום האחריות שלו. כאן ניתנה לריטליקס מסגרת זמן העודפת על ההודעה המוקדמת, במסגרתה היתה יכולה להפיג את חששותיו של פרייבך ולהבהיר לו שאין דברים בגו. פרייבך לא מיהר לממש את זכותו החוזית והמתין עד לרגע האחרון שבו יכול היה להגיש הודעת התפטרות מבלי לפגוע בזכותו למענק ההיפרדות, כדי שמי מאנשי החברה יפנה אליו, אך ציפייתו נכזבה. על כן, ביום 4.12.2014 הגיש את הודעת התפטרותו. רק באותו היום קיבל מידי ריטליקס מכתב מענה למכתב מיום 4.11.2014 ובו נדחו טענותיו לפיחות בעבודתו.