11. בית הדין האזורי (בדעת רוב) קבע כי מחשבות ושיחות עם מנהלי ריטליקס אינן סיבה ראויה להתפטרות פרייבך. בית הדין קבע כי ההסדר למענק היפרדות עליו הוסכם בחוזה שבין הצדדים דומה במהותו לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) אשר קובע באילו מצבים יכול עובד להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויי פיטורין. בית הדין קבע בהתאמה כי מעובדות המקרה לא התגלתה הרעה מוחשית, אלא הרעה פוטנציאלית שטרם התממשה במועד התפטרותו של פרייבך (סעיפים 48-49 לפסק הדין).
12. בית הדין קבע כי ריטליקס העלתה בשלב מאוחר של הדיון את השאלה האם הפרת התחייבות לאי תחרות כאשר פרייבך החל לחפש מקום עבודה חלופי כבר בחודש אוגוסט 2014, מהווה הפרה שיש בה כדי לשלול את מענק ההיפרדות. בית הדין קבע כי אין להתייחס לעניין זה משעה שקבע כי מענק ההיפרדות לא הגיע לפרייבך מלכתחילה.
13. לעניין תביעת פרייבך בדבר זכאותו לקבל שני שליש ממניות NCR , אשר הוענקו לו ב 2013 והיו אמורות להבשיל ב 2016 קבע בית הדין כי מועד מימושן של מניות אלו היה מאוחר לסיום יחסי העבודה ועל כן פרייבך אינו זכאי להן. כמו כן, פרייבך לא הוכיח כי ריטליקס נתנה לעובדים בכירים אחרים שפרשו משורותיה טרם מועד הבשלת המניות, חלק יחסי מהן.
14. דעת המיעוט של נציג הציבור מר דב גרינברג קבעה כי יש לקבל את התביעה וזאת על סמך הראיות מהן עולה כי ריטליקס החליטה על השינוי הארגוני עוד טרם התפטרותו של פרייבך. נסיונותיו של פרייבך לקבל אישור חד משמעי על עתידו, לא צלחו, והוא נהג באופן הגיוני וסביר בעוד ריטליקס נהגה בחוסר תום לב כלפיו.
טענות הצדדים בערעור
15. פרייבך טוען כי אלמלא התפטר במועד בו מסר על התפטרותו, ואילו היה ממתין עד אשר השינוי היה יוצא לפועל, היה מאבד את זכותו לקבלת המענק. הממונה עליו, לבקוביץ, מסר לו במספר הזדמנויות על כוונת ריטליקס לפצל את חטיבת ישראל כך שפרייבך יישאר אחראי על חמישה עובדים. בנקודה זו ריטליקס לא הביאה את לבקוביץ להעיד ועל כן עדות פרייבך לא נסתרה. בפגישה האחרונה, מסר לבקוביץ לפרייבך כי הפיצול יושלם בסוף השנה האזרחית. פרייבך מסר בתחילה מכתב התראה אשר ריטליקס לא הגיבה לו עד אשר מסר את מכתב ההתפטרות, שבתגובה לו נמסר לו מכתב "הרגעה". פרייבך טוען כי בתקופת ההודעה המוקדמת ניסה לבדוק אם ניתן לשנות את החלטתו, אך נראה שריטליקס העדיפה לקבל את התפטרותו כי הדבר שירת את צרכיה.
בהקשר זה נטען כי פרייבך פנה למחליפו של לבקוביץ, וולפגנג, וביקש לבדוק אם קיימת אפשרות מעשית למצוא לו תפקיד התואם את כישוריו. למרות פניה זו ריטליקס השיבה את פניו של פרייבך ריקם ובכך למעשה לא הוכיחה את רצונה להשאירו בתפקיד המשקף את יכולותיו. עוד הוסיף פרייבך כי כוונות ריטליקס לסיים את תפקידו היו ברורות נוכח העובדה כי הפיצול של מחלקת המכירות ומחלקת השירותים נכנס לתוקף מיד לאחר שסיים את תפקידו בריטליקס.
פרייבך טוען כי טענת ריטליקס להפרת תניית אי התחרות בינה לפרייבך מהווה הרחבת חזית שנטענה בחוסר תום לב. לגופו של עניין פריייבך טוען כי חיפוש המשרה החלופית היה בגדר כורח המציאות הנובע מהסתרת הנסיבות כהווייתן על ידי ריטליקס. לטענתו לא הוכח גם כי בעצם הפנייה לשופרסל הפר את תניית אי התחרות.
פרייבך טוען עוד כי הוא זכאי לקבל את החלק היחסי של הקצאת המניות עבור השנתיים שבהן עבד בריטליקס (מתוך שלוש השנים שבסופן קמה לו זכאות על פי הסכם העבודה). לטענתו, מנהלים אחרים קיבלו את המניות גם אם לא השלימו שלוש שנות עבודה, ועל כן נוצר נוהג שכזה בריטליקס מכוחו הוא זכאי למניות.