26. בענייננו נראה כי ריטליקס לא קיימה את חובת תום הלב המוגברת הנדרשת ביחסים שבין עובד למעסיק. פרייבך הוא זה שיזם את הפגישה הראשונה בחודש מאי 2014 בינו ובין לבקוביץ על מנת להבהיר מהם השינויים שיחולו במעמדו בריטליקס. בשלב זה הובהר לפרייבך כי ריטליקס מעוניינת בפיצול החטיבה שתחת ניהולו וכי לאחר הפיצול יהיה אחראי על 5 עובדים בלבד.
לא זו אף זו, על פי הכרעת בית הדין האזורי, ריטליקס ראיינה בחודש ספטמבר 2014 מתמודדת לתפקיד ניהול אחת מן המחלקות לאחר הפיצול. עוד עולה מהעובדות כי לו הייתה מתקבלת מתמודדת זו לעבודה, הליך הפיצול היה מתבצע. עניין זה משפיע גם הוא על בחינת תום ליבה של ריטליקס, שעה שאת גיוס העובדת ערכו תוך שנמנעו מלחשוף בפני פרייבך את קיומו של התהליך והשלכות גיוס העובדת על עתיד משרתו.
בתחילת חודש נובמבר 2014 לאחר שלא הייתה התקדמות בהליך פיצול החטיבה ולאור העובדה כי לפרייבך הייתה אפשרות להודיע על פרישתו עד לסוף השנה, מבלי שזכאותו למענק ההיפרדות תישלל, נערכה פגישה נוספת בין לבקוביץ לפרייבך ובה נמסר לו כי הפיצול ייצא לפועל עד סוף אותה שנה. כפי ששנינו קודם עניין זה הוא אחד מהגורמים שהביאו להבנה של פרייבך כי השינויים יתקיימו בתוך התקופה המזכה, שכן לא הייתה סיבה שפרייבך יפקפק בכוונותיה של ריטליקס, כפי שפירט אותן לבקוביץ, שכיהן באותה תקופה כאחד ממנהלי החברה המוסמכים, לבצע שינוי שכזה במשרתו של פרייבך ואף ריטליקס הודתה בכך בהסתייגות שלבקוביץ לא היה מוסמך לכך בלעדית.
כאמור, ביום 4.11.2014 ולאור תוצאות הפגישה האחרונה עם מר לבקוביץ, פרייבך העביר לריטליקס מכתב ובו טען כי ברצונו לסיים את עבודתו בשל העובדה כי עתיד להתרחש פיחות משמעותי בתחום האחריות שלו. כאן ניתנה לריטליקס מסגרת זמן העודפת על ההודעה המוקדמת, במסגרתה היתה יכולה להפיג את חששותיו של פרייבך ולהבהיר לו שאין דברים בגו. פרייבך לא מיהר לממש את זכותו החוזית והמתין עד לרגע האחרון שבו יכול היה להגיש הודעת התפטרות מבלי לפגוע בזכותו למענק ההיפרדות, כדי שמי מאנשי החברה יפנה אליו, אך ציפייתו נכזבה. על כן, ביום 4.12.2014 הגיש את הודעת התפטרותו. רק באותו היום קיבל מידי ריטליקס מכתב מענה למכתב מיום 4.11.2014 ובו נדחו טענותיו לפיחות בעבודתו.
לדעתנו בנסיבות אלה, בהן פרייבך יכול היה להבין כפי שכל אדם אחר במקומו היה מבין כי תהיה פגיעה בסמכויותיו, אין חשיבות לכך אם השינוי קרה בפועל לפני תום השנתיים או אחריהן, וזאת אף אם התרחש בשל ההתפטרות. הנחת המוצא שלנו היא כי מבחינה אובייקטיבית המדובר בתנאי וודאות של ממש לגבי התרחשות השינוי. בית הדין קבע כי השינוי התרחש במועד בו התרחש בשל ההתפטרות, ואולם אין בידינו בידינו לנבא מה היה מתרחש אלמלא ההתפטרות, היינו אין בידינו לקבוע בדרגת וודאות גבוהה כי זה היה יוצא לפועל בכל מקרה גם אם מאוחר יותר כשם שאין בידינו לשלול באופן וודאי את התרחשותו. בתנאי אי וודאות אלה, ובשים לב שתקופת השנתיים אמורה היתה לחלוף ובשים לב לעננה בקשר להתרחשות השינוי – אנו סבורים כי חובת תום הלב היא המכריעה. בעוד שפרייבך נהג בתום לב עת נתן טרום הודעה מוקדמת להתפטרותו, הגם שלא היה מחוייב לכך מבחינה חוזית, הרי ריטליקס לא פעלה להפגת העננה, כשמחדלה בכך לא עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוגברת ביחסי עבודה ובמיוחד כשעסקינן בזכות חוזית קצובה בזמן, אשר תוקפה עתיד לחלוף תוך זמן קצר. במילים אחרות, בעוד פרייבך פתח אפיק תקשורת טרם ההודעה על התפטרותו הרי ריטליקס – מטעמים השמורים עימה – לא בקשה למצות את ההידברות בנמרצות המתבקשת נוכח היות הזכות החוזית קצובה לזמן קצר.