23. על נסיבות חתימת חוזה המכר, לרבות המניע של כל אחד מהצדדים להתקשר בו, העיד ליבמן ודומה כי עדותו לא נסתרה בחקירה הנגדית ואף זכתה לתמיכה ולאישוש.
23.1 על פי עדותו (ראה סעיפים 2-7 לתצהיר עדותו הראשית ת/9) נקלע התא המשפחתי לקושי בתשלום החזרי המשכנתא והלוואות שנטלו, קשיים אותם חלק עם דומב, עמו היה ביחסים קרובים ובשרותו עבד. על רקע זה הציע לו דומב "הצעה פיננסית קוסמת" -
"ת. אני כל הזמן התלוננתי בפניו (בפני דומב – ש.י.) שאני לא יודע מה לעשות בעיקר בגלל שהמשכנתא חוזרת ואין לי אפשרות לשלם אותה ונוצר לי חוב בבנק.
הוא אמר לי שיש לו הצעה, שאיננו יודע אם אסכים וביקש ממני לחשוב עליה. הוא הציע שאני אמכור לו בכאילו את הדירה שלי, נעשה חוזה מכירה. הוא ילך להוציא משכנתא מהבנק על סכום מה שיוכל להוציא והכסף הזה יכסה לי את המשכנתא והנטל ירד ממני כשהוא רוצה לעצמו סכום כלשהו. השורה התחתונה והכי חשובה מבחינתי היתה שהוא ישלם את המשכנתא במשך 20 שנה וזה היה נראה לי יותר מידי טוב בשביל הצעה כזו. חפרתי, לו בראש שיסביר לי שוב את ההצעה כדי להבין בדיוק מה הנקודה כי היה נראה לי יותר מידי טוב, בעיקר כשאני לחוץ ואני לא יודע שאם לא הוא, לא היה לי כסף לקנות לחם בבית"
(עמ' 31 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי – ש.י.)
23.2 עדות זו זוכה לתימוכין בעדותו של עו"ד אלכסנדר ליבמן (עד תביעה 1), אביו של ליבמן –
"ש. מתי פנו אליך לראשונה בנך ודומב (הנתבע 1)?
ת. במרץ 2009.
ש. מי נכח בפגישה?
ת. הבן שלי הוא התובע והנתבע 1.
ש. מה הוצע בפגישה?
ת. בפגישה בא דומב עם רעיון אישי שלו איך לעזור לבן שלי שהיה במצב קשה מאוד כלכלי וגם על הדרך לעצמו והוא הציע שהוא ירכוש בחוזה פקטיבי את הדירה של הבן שלי, התובע ויקחו משכנתא. הוא דיבר על 600 אלף ₪, בחלקו יכסו את המשכנתא של הבן שלי ועוד חובות שהיו לו מהלוואות לגופים מוסדיים, כמו ישרכארט והעיקר שלדומב ישאר 300 אלף ₪ שבשביל זה הוא עושה את העסקה. כמובן נחרדתי והבנתי מיד במה זה כרוך וניסיתי תוך כדי הפגישה כבר לרמוז, להגיד לבן שלי שירד מזה אבל זה לא היה ניתן. הוא היה תחת הכישוף הזה של דומב. דומב היה אז מי שנתן לו כספים והעסיק אותו, הוא היה אז "כוכב עולה". הזהרתי את בני ואמרתי להם את המשמעות שיש כאן חוזה למראית עין ושוודאי אני לא עושה דברים כאלה ובוודאי לא אעשה את זה"
(עמ' 10 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי – ש.י.)
23.3 אישוש נוסף לגרסה לפיה אין מדובר בעסקה המכוונת למכר הדירה מצוי בעדותו של מר דוד דומב (עד תביעה 8), אחיו של דומב -
לפני שנים רבות ובזמן אמת, ידעתי גם מיענקי אחי (דומב – ש.י.) וגם מאלי ליבמן כי שניהם מצאו דרך "לעזור אחד לשני".
לא ידעתי את הפרטים במדויק, אך הבנתי משניהם (מכל אחד בנפרד), כי עשו איזו "פוילישטיק" בענין הדירה"
(סעיפים 3-4 לתצהיר עדותו הראשית ת/8)
"ש. מתי נודע לך על העסקה הפקטיבית ?
ת. כתבתי בדיוק בתצהיר ... אני לא זוכר בדיוק תאריכים. היה שלב בו אחי ואלי ליבמן, אחי רצה לעזור לליבמן וזה התמהמה. אלי הכיר גם אותי ושאל אותי אם אני יכול לזרז את אחי הוא אמר שיש איזשהו רעיון לעזור לו וזה התגלגל. בסוף שמעתי משניהם באיזשהו שלב. לא הייתי מעורה במה עשו ואיך עשו רק שמעתי משניהם ששניהם מרוצים ועשו פולישטיק ..."
(מעדותו בחקירה הנגדית - עמ' 26 לפרוטוקול הדיון)
24. עוד ובנוסף דומה כי גרסתו של ליבמן באשר לתוכנה של ה"הסכמה האמיתית", זו שאינה משתקפת בחוזה המכר, מוצאת ביטויה בהוראות ההסכם הסודי, הוא "ההסכם האמיתי" בלשונו.
הסכם זה נערך על ידי אביו של ליבמן, לאחר שזה הבין כי לא יעלה בידו להניא את בנו מלהיכנס לאותה "עסקה מסוכנת" ובמטרה להבטיח, ככל הניתן, את זכויותיו-
"לשאלת בית המשפט:
ש. לימים נשברת וכוונתי לחוזה המכונה "החוזה הסודי".
ת. לא. הם באו אלי שהמשאלה היתה לעשות את חוזה המכר של הדירה, את החוזה ביניהם כשדומב רוכש את הדירה ולדווח למס שבח ולטאבו וכל זה. התנגדתי לכך והיו לאשתי ולי שיחות ארוכות עם הבן אחרי זה, זה היה לתוך ואקום, לא עזר ואז הבן הודיע לי אחרי כמה ימים שהם הולכים לעורך דין אחר בבני ברק שדומב הציע, הוא היה עובד עם הרבה עורכי דין, והוא יעשה להם את החוזה ביניהם של הקניה והמכירה.
ש. אבל אנחנו יודעים שזה לא הסתיים בחוזה הזה.
ת. ואז שאלתי אותו (את בנו – ש.י.) מה יהיה עם הנייר האמיתי ביניכם שאתה צריך לקבל ביום מן הימים בעוד 20 שנה חזרה את הדירה אליך אז הוא אמר לי שדומב אמר שאת זה הם יעשו ביניהם לבד, ואז נכנסתי למתח גדול מאוד כי הבנתי את המשמעות שחוזה כזה יעשה לבד, לא יהיה לו לא ידיים ולא רגליים, והודעתי לו שאת החוזה הזה אני אעשה להם"
(מעדותו של עו"ד ליבמן בחקירה הנגדית עמ' 10 – 11 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי – ש.י.)
"ת. אבי לא הסכים לערוך את חוזה המכירה. אז הוא לא הסכים כלום. הוא אמר לי לחפש עורך דין אחר. הוא אמר שהוא לא הולך לקחת צד בעניין הזה. כשהוא הבין שזה יקרה בכל מקרה ואת ההסכם שעשינו אצל עורך הדין האחר אז הוא אמר לי שאת ההסכם ביני לבין דומב הוא מסכים כן לערוך כדי להגן עלי"
(מעדותו של ליבמן בחקירה הנגדית - עמ' 32 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי – ש.י.)
על פי עדותו של ליבמן נערכו טיוטות החוזה הסודי עוד בטרם חתימת הצדדים על חוזה המכר-
"ש. מי ניסח את ההסכם השני ?
ת. אבא שלי.
ש. מתי הוא כבר התחיל לעבוד על ההסכם השני ?
ת. עוד לפני חתימת ההסכם (חוזה המכר – ש.י.) אצל עורך דין זילבצן. הטיוטות כבר היו אז"
(מעדותו של ליבמן בחקירה הנגדית - עמ' 34 לפרוטוקול הדיון)
24.1 למקרא ההסכם הסודי אך נהיר הוא כי העברת הבעלות בדירה על שם בני הזוג דומב מכוח הסכם המכר נועדה לתכלית אחת בלבד – רישום הזכויות על שמם באופן שתתאפשר נטילתה של משכנתא וחלוקת הכספים בין הצדדים על פי צרכיהם.
ההוראות הנוגעות לשימור החזקה בידי בני הזוג ליבמן, כמו גם זכות המגורים בדירה שלא בתשלום, רישום הערות אזהרה לטובתם בדבר הימנעות מעשיית עסקה, חתימתן של צוואות על ידי בני הזוג דומב ו"מכר חוזר" של הדירה ללא כל תמורה, מעידים כולם כי לא היתה כוונה למכר של ממש אלא שהצדדים נאלצו ליצור מצג שכזה על מנת לאפשר נטילתה של משכנתא/הלוואה על ידי בני הזוג דומב.
25. זאת ועוד.
התנהלותו של ליבמן תומכת אף היא בגרסתו – ובמה דברים אמורים ?
בחודש אפריל 2010, לאחר שליבמן כעדותו קיבל לידיו את כל "התמורה" על פי ההסכם הסודי (פירעון המשכנתא לבנק הבינלאומי + סכום נוסף לסילוק חובות) יוזם הוא הליך בוררות בפני הרב ישעיהו פרנקל, זאת נוכח סירובו של דומב לשלם את מס הרכישה.
דומה כי אין חולק שבאותה עת האינטרס להשלים את המכר על דרך תשלום המס והעברת הזכויות בפנקסי מרשם המקרקעין אינו של ליבמן - נהפוך הוא אלא שלהתנהלותו זו ניתן על ידו הסבר-
"לאחר החתימה על החוזה הפיקטיבי הנ"ל, ולאחר שדומב נטלו משכנתא מהבנק, התגלע סכסוך בינינו לבין דומב. למרות התחייבותם של דומב לשאת בתשלום המיסים שבגין העסקה הפיקטיבית, סירב דומב לשלם את מס הרכישה. עובדה זו מנעה כמובן את רישום הדירה ע"ש דומב ובעקבות כך, סירבו דומב לחתום על ההסכם הסודי המבטיח את זכויותינו... בלית ברירה נאלצנו לתבוע את דומב לדין תורה. בבוררות שהתקיימה בפני... הרב ישעיה פרנקל, בניסן תש"ע – אפריל 2010, נקבע כי דומב חייבים לשלם את מס הרכישה כפי שהתחייבו בחוזה"
(סעיפים 14-17 לתצהיר עדותו הראשית -ת/9)
25.1 הסרת המחלוקת באשר לתשלום מס הרכישה הביאה בפועל לחתימתו של ההסכם הסודי.
נחיצותו של זה והדחיפות שבחתימתו על ידי דומב הם שהביאו, איפוא, את ליבמן להיות מי שיזם את "הכשרת השטח" להעברת הזכויות ברישום (כדרישת דומב), זאת הגם שהתמורה המלאה על פי ה"עסקה האמיתית" כבר ניתנה לו ומבחינתו אין טוב יותר מעיכוב בהעברת זכויות הבעלות על פי הסכם המכר.
25.2 כאן, דומני, המקום לציין כי לאחר שדומב חויב בתשלום מס הרכישה וההסכם הסודי נחתם לא אצה לדומב הדרך להשלים את עסקת המכר ברישום ודומה כי דאג לכך רק שעה שביקש למחזר את המשכנתא שנטל מבנק ירושלים (ראה סמיכות הזמנים שבין רישום הזכויות 7.2.2013 לבין רישום המשכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות 13.2.2013).
25.3 כך גם, באיחור ניכר (נובמבר 2014), שעל השלכותיו אעמוד בהמשך, ביקש ליבמן לרשום את הערות האזהרה לטובתו, המעוגנות בהוראות ההסכם הסודי, ומשנתקל בחוסר שיתוף פעולה מדומב נדרש להליך משפטי נוסף (דין תורה) כנגדו -
ש. יכול להיות שכל זמן דומב היה בארץ, לא היתה לך בעיה עם זה כי אתה גר בדירה, לכאורה לא משלם לו שקל, אתה שלו ורגוע ופתאום הוא בורח ואתה מבקש את הבית בשבילך.
ת. זה היה נכון עד שראיתי את הערת האזהרה לטובת צים שאז התחלתי מולו תהליך, אחרי שביקשתי ממנו יפה ולא התייחס וחסם אותי שלא אוכל להתקשר אליו, נתתי לו זימון לבית דין של הרב קרליץ. תבעתי אותו בבית דין על הפרת חוזה. אם היית שואל אותי מה אני רוצה, אני רוצה את הבית חזרה. אני תבעתי על הפרת חוזה.
...
ש. ואתה ראית את הערות שנרשמו לטובת חברות שאתה אומר שמתעסקות בנכיון שיקים. כלומר הבנת שהדירה שלך משמשת את דומב לשם העסק שלו. נכון.
ת. נכון, כך הבנתי ולכן פעלתי דרך בית הדין. אחרי 4 זימונים לבית דין תכננתי לזמן אותו לבית משפט. כשהגעתי לעובד שלו, שמוליק פרידמן, שבוע לפני שנפל ואמרתי לו שאם הוא לא מסדיר את כל הסיפור הזה אני אפנה לבית משפט וציינתי בפניו שאני הפנה דרך עורך דין אוסדיטשר שהוא פחד ממנו. זה היה בשיחה שלי עם שמוליק פרידמן.
(עמ' 39-40 לפרוטוקול הדיון)
25.4 עינינו הרואות כי חששותיו של ליבמן מפני תוצאותיו של חוזה המכר, אשר מלכתחילה לא היה "העסקה האמיתית" בין הצדדים אלא אך שלב מתחייב לביצועה של זו, וניסיונותיו לשמור על זכויותיו בדירה הם שהכתיבו את אופן פעולתו, לרבות ובמיוחד נקיטת הליכים משפטיים – בוררות ותביעה לדין תורה - כפי שננקטו בפועל.
26. לכל אלה חוברת העובדה כי שני הצדדים כאחד התנהלו על פי הוראותיו של ההסכם הסודי, ביחס לנטילת המשכנתא על ידי דומב וחלוקת הכספים ביניהם, באופן שליבמן מעולם לא קיבל את התמורה הנזכרת בחוזה המכר ואף לא תבע את קבלתה -
"ש. כמה קיבלת מדומב כדי לפרוע את החובות?
ת. לא קיבלתי כלום. נכנס 367 אלף ₪ לחשבון שלי מהמשכנתא מבנק ירושלים שזו המשכנתא שדומב לקח. זה הכסף שקיבלתי מדומב. מתוך זה החזרתי לו 300 אלף ₪ ואפילו יותר מזה.
לשאלת בית המשפט, אני קיבלתי 367 אלף ₪ לחשבון הבנק שלי מעבר לסילוק המשכנתא שרבצה על הדירה לטובת הבנק הבינלאומי שזו היתה משכנתא על הלוואה שאני נטלתי.
ש. מה גובה המשכנתא שהיתה?
ת. בסביבות 200-220 אלף ₪. נראה לי שהסכום שנפרע בכסף שדומב העביר היה כ-190 אלף ₪.
לשאלת בית המשפט, אני מבהיר שאת ה-367 אלף ₪ שקיבלתי לחשבוני מבנק ירושלים העברתי את רובו לדומב חזרה בהמחאות.
לשאלת בית משפט
ש. כמה מעבר ל-200 או ה-190 שהיו עבור סילוק המשכנתא לבינלאומי, בכל זאת נותר בידך כדי לסלק חובות אחרים?
ת. בסביבות ה-30 משהו אלף ₪"
(עמ' 28-29 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי – ש.י.)
ובהמשך עדותו הוסיף -
"ש. אז מתי קיבלת את ה-100 אלף ₪ שבהסכם (חוזה המכר – ש.י.)?
ת. איזה 100 אלף ₪?
ש. שצוינו בהסכם.
ת. מעולם לא קיבלתי את ה-100 אלף ₪ הם כמו כל ההסכם (חוזה המכר – ש.י.), לא אמיתי. זה היה כדי שעורך דין זילברצן יחשוב שזה אמיתי"
(עמ' 33 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה שלי – ש.י.)
לא למותר לציין כי ליבמן אומנם לא הציג כראיה מסמכים המלמדים על התשלום לדומב ובעניין זה טען כי אלו הוצגו לנאמן (ראה עדותו של ליבמן בחקירה הנגדית, עמ' 29 לפרוטוקול הדיון), אך יחד עם זאת סבורתני כי תמיכה לעדותו ניתן וצריך למצוא בעובדה כי דומב מעולם לא תבע את ליבמן בגין הפרת חוזה, בין חוזה המכר ובין ההסכם הסודי ואף הנאמן הבא בנעליו לא מצא לעשות כן.
26.1 כך גם המשיכו בני הזוג ליבמן להתגורר בדירה עד עצם היום הזה ולנהוג בה מנהג בעלים, באופן שהחזקה בה לא נמסרה מעולם לדומב וזה אף לא דרשה -
"מעולם לא נמסרה הדירה לדומב ואנו גרים בה מאז קנינו אותה מה"ה גלב. מאז ועד עתה אנו משלמים את מלוא התשלומים בגין הדירה שלנו... לא זו בלבד אלא, שבמהלך השנים, בנינו והרחבנו את דירתנו וכמובן על חשבוננו.."
(עדותו של ליבמן בסעיפים 9-10 ל-ת/9)
27. עוד ובנוסף יש ליתן את הדעת ואת המשקל הראייתי המתבקש לחליפת מסרונים, בזמן אמת, בין ליבמן ודומב, אשר יש בה לתמוך בעדותו של ליבמן, הן באשר לניסיונותיו להיפגש עם דומב על מנת להסדיר רישומן של הערות האזהרה על פי ההסכם הסודי והתחמקותו של האחרון (נובמבר- דצמבר 2014 – מוצג 18 למוצגי התובעים) והן באשר ל"הסכמה האמיתית" שבין השניים, המשתקפת בהסכם הסודי (התכתבות מיום 3.5.2015 המועד בו פורסם בתקשורת כי דומב נמלט מהארץ) -
ליבמן – "יענקי (דומב – ש.י.) תעזור לי בבקשה בנושא החזרת הדירה.
אני צריך שתכתוב לי בכתב ידך שכל החוזה הזה (מכוון להסכם המכר – ש.י.) היה למראית עין ע"מ להוציא כסף מהבנק. ואתה מבקש לבטל את החוזה, ותחתום. אותו הדבר גם אשתך. ... זה יעזור מאוד"
דומב – "יש את ההסכם שעשינו בזמנו (מכוון להסכם הסודי – ש.י.) . כל הסכם מעכשיו יהיה הברחת נושים"
ליבמן – "אבל אני צריך שתכתוב לי בכתב ידך שכל החוזה הזה (מכוון להסכם המכר – ש.י.) היה רק למראית עין בכדי להוציא כסף מהבנק"
דומב – "זה כתוב שם בהסכם (מכוון להסכם הסודי – ש.י.)"
ליבמן - "אבל אני צריך שתכתוב לי בכתב ידך שכל החוזה הזה היה רק למראית עין בכדי להוציא כסף מהבנק"
דומב – "זה כתוב שם בהסכם"
(מוצג 21 למוצגי התובעים)