נתבע 3 טוען כי היו תשלומי ארנונה ביון השנים 2007 ועד לשנת 2009, שנת קריסת נתבעת 1, ושלא הייתה העדפת נושים.
נתבע 4 טוען כי הצטרף לחברה בדצמבר 2008, וכי לא היה מודע לחובות החברה. מה גם, שטוען כי בתקופות מסוימות שולמה הארנונה על הנכס ברחוב הברזל, כפי שהעידה גם הגב' סולימני. ולגבי הנכסים ברחוב המסגר, התשלומים לא נפרעו בסמוך לסיום הפעילות המשותפת.
91. לטעמי, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעים 3 ו- 4 העדיפו, על פניה, נושים אחרים. שהרי, היה ניסיון, גם אם מזערי, להגיע להסדר תשלומים בנוגע לארנונה, כפי שהעידה הגב' סולימני.
עיננו הרואות, שאכן שולמו חלק מתשלומי הארנונה בנוגע לנכס ברחוב הברזל, ואילו לגבי הנכסים ברחוב המסגר עולה כי החוב נבע בגין אי תשלומי ארנונה בשנת 2009, בסמוך לקריסת נתבעת 1.
92. סכומם של דברים, לדידי, על סמך הראיות שהובאו בפני, לא ניתן לקבוע כי הנתבעים העדיפו נושים אחרים על פני התובעת, בהתחשב בכך כי היו לנתבעת 1 חובות נוספים.
יחד עם זאת, בעניינו של נתבע 3, מאחר וקבעתי כי נתבע 3, ורק הוא, העביר את המוניטין לנתבעת 2, ללא תמורה, ניתן לראות בכך מעשה של הברחת נכסים, וברי הוא כי עסקינן במעשה שנעשה שלא בתום לב, שיש בכך כדי להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות לפי סעיף 6 לחוק החברות.
כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שנתבעת 2 המשיכה לפעול מאותם משרדים ברחוב המסגר 55, מבלי לדווח על העברת החזקה, לתובעת, והמשיכה לפעול ולנהל את אותו עסק, כפי שפורט בפרק הקודם (ראו גם עדות נתבע 4 בעמ' 36).
בעניינו של נתבע 4, אציין כי הגב' סולימני העידה שההחלטה לפעול כנגד נתבע 4 טמונה בהיותו בעל מניות בנתבעת 1 (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 2-12). ועולה מהראיות, שאין כל ראיה הקושרת את נתבע 4 למעשה מרמה, ולמצער להעברת נכסים ו/או זכויות מהנתבעת 1 לנתבעת 2. רוצה לומר – לא הוכח שהנתבע 4 השתמש באישיותה המשפטית של נתבעת 1 באופן שיש בו כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה.
צודק ב"כ נתבע 4 כי בעצם התובעת שמה יהבה כלפי נתבע 3 שהשתמש במסך ההתאגדות, כדי להתחמק מתשלום חוב נתבעת 1 כלפיה.
אשר על כן, נחה דעתי להורות על הרמת מסך ההתאגדות, בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, רק בעניינו של נתבע 3.
שאלת הריבית הקבועה בדין:
93. באשר להפחתת הריבית המיוחדת הקבועה בדין, הועלה הטענה כי יש להפחית את הריבית, ולמצער כנגד בעלי השליטה.
94. סבורני, אין מקום להפחית את הריבית המקובלת, שכן לא מצאתי טעם של ממש לעשות כן. טענת התובעת בסעיף 3 לסיכומי התשובה מקובלת ומשתלבת עם שיקולי המדיניות. אין לדרוש מרשות ציבורית, אשר שמורה לה הזכות לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, לפנות לבית המשפט מיד לאחר היווצרות החוב, וחלף מיצוי הליכי הגבייה.
בעניינינו, התובעת פעלה בין השנים 2009-2013 והגישה את התביעה בחודש ינואר 2014. אין במקרה דנן שיהוי, ומכל מקום אין עסקינן בשיהוי כזה המצדיק את הפחתת הריבית.