על הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, הנטל להוכיח שמדובר בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" מצב הבריאות:
"ללמדך שהגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא - והוא העיקר - שאותו גורם יהיה הפועל, המניע והמביא לתוצאה"
(ראה - דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שוורץ, [פורסם בנבו] פד"ע ז' 24; דב"ע נג/3-210, אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 514).
במקרה דנן, הוכיחה התובעת במסמכים רפואיים, המהווים חזקה לנכונות האמור בהם, כי אכן היתה לה בעיה בריאותית אשר בגינה קיבלה תעודות מחלה במהלך חודשים ארוכים וכי בעקבות מצבה הבריאותי היא אף נאלצה לעבור ניתוח בברך רגל שמאל. תקופת המחלה אשר התחילה ביום 1.4.15 הוארכה עד שביום 25.6.15 נערך ניתוח בברכה של התובעת ולאחריו צוין באישורים הרפואיים כי מצבה לא השתפר, ולכן הוארכה תקופת המחלה עוד עד ליום 26.10.15.
טענתו של מר טיזבי כי התובעת התפטרה בחודש 3/2015, אינה מתיישבת עם חומר הראיות שבתיק, לרבות, אישורי המחלה, לשון ההסכם/כתב הוויתור, וטענת התובעת כי בתה, הגב' מרים נונו-משיח, הגיעה לשיחה עם מר טיזבי ביום 24.9.15, שיחה אותה לא הכחיש, כדי לברר מדוע לא שולמו דמי המחלה (ראה – עמ' 19 לפרוטוקול ש' 13-15).
ב. אין אנו מקבלים את טענתו של מר טיזבי כי התובעת חיפשה תרוץ להתפטר כדי לעבוד במקום עבודה אחר או שהחלה בעבודתה בכבאות מיד לאחר שהתפטרה. טענה זו לא הוכחה. לא הוצגה בפנינו כל ראיה לסתור טענת התובעת כי החלה לעבוד רק בשנת 2017. הנתבעת לא זימנה כל עד לתמיכה בגרסת מר טיזבי כי נמסר לו מעובדי הנתבעת כי התובעת החלה לעבוד במקום אחר כבר כחצי שנה לאחר שהתפטרה מעבודתה בנתבעת. מדוח החוקר עולה כי היום הראשון לתצפית היה בשנת 2017 ענין אשר אף הוא אינו תומך בגרסת הנתבעים.
למעלה מן הצורך נבהיר כי אף אם היה מוכח כי התובעת החלה עבודתה בכבאות בחלוף חצי שנה ולא כטענתה בחלוף שנתיים מסיום העסקתה אצל הנתבעת, לא היה בכך כדי לשנות מסקנתנו, לפיה במועד בו התפטרה התובעת מעבודתה אצל הנתבעת - עשתה כן בשל מצבה הבריאותי.
בהקשר זה ולענין העבודה החדשה, נוסיף את התייחסות בית הדין הארצי לעבודה בענין שטרית לשיקולי מדיניות משפטית וחברתית ראויה, בכל הנוגע לעובד אשר התפטר בדין מפוטר בגין מצב בריאותי, ולאחר מכן החל לעבוד במקום עבודה אחר, כדלקמן:
"... מן הדין לשקול ולהביא בכלל חשבון גם שיקולים שעניינם המדיניות המשפטית והחברתית הראויה... תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו.
מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת...". (ע"ע 1214/02 ישראל שטרית נ' סטופ אש בע"מ [פורסם בנבו] 27.1.03).