גובה השכר
23. מחלוקת נוספת שנתגלעה בין הצדדים הינה בענין שכרה הקובע של התובעת. התובעת טוענת לשכר חודשי בסך של 8,021 ₪. לטענתה רק חלקו נכלל בתלוש השכר (חלק בסך של 5,521 ש"ח 5,867 ₪ ברוטו) ואילו חלק קבוע בסך 2,500 ש"ח שולם לה על ידי הנתבעת במזומן מידי חודש.
הנתבעים טענו כי שולם לתובעת שכר חודשי קבוע בסך 5,521 ש"ח כמפורט בתלושי שכרה. הנתבעים אישרו כי התובעת קיבלה מידי חודש סכום נוסף במזומן שהיה חלקה של התובעת בתשר שקיבלו המלצרים בארועים שהתקיימו באולם, והתחלקו בו בסוף כל חודש. על סכום התשר לא דווחו העובדים לנתבעת והוא לא שולם לתובעת על ידה.
24. בהתאם לדין הנוהג במועדים הרלוונטיים לעבודת התובעת, הרי שיש להבחין בין תשר שנכנס לקופת המעסיק ונרשם בספריו ורק אז חולק בין העובדים, לבין תשר שניתן ישירות לעובד ובאופן וולונטרי על ידי האורח במקום העבודה, וכפי שנקבע בענין מלכה:
"בעיני קהל הסועדים הסכומים המשולמים כ"תשר" ישירות למלצר ניתנים על ידם עבור השירות אותו קיבלו מהמלצר ולעתים מעובדי המסעדה הנוספים, כגון מפניי השולחנות, הטבחים והברמנים. הדעת אף נותנת, כי לקוחות רבים סבורים שכסף שניתן למלצר אינו חלק מהשכר שעל בעל המסעדה לשלם לו. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בתשר שניתן ישירות למלצר. על כן, אף שקמה חובה מכוח נוהג לשלם תשר למלצר, אין לראות בתשר כחלק מהשכר כאשר הוא משולם ישירות למלצר.
לעומת זאת, כאשר התשר משולם באמצעות קופת המסעדה, בכל צורה שהיא, חושב הלקוח, כי הכסף עובר דרך ספרי המעסיקה ומשולם למלצר על ידי המעסיקה. במקרים רבים סכום "דמי שירות" מוסף לחשבון מבלי לשאול את הלקוח. כמו כן, הלקוח אינו יודע אם "דמי השירות" אכן יגיעו לידי המלצר. בנסיבות הללו סביר להניח, כי הלקוח אינו מגדיר את התשלום כתשר אמיתי אלא כחלק ממחיר הארוחה. השיטה של תשלום למלצר באמצעות ספרי המעסיקה מונע הטעיית הלקוח, שכן הלקוח יודע כי הוא משלם למסעדה והיא משלמת למלצר. יתרה מזו, תשר שמוגדר כ"דמי שירות" משולם למלצר על ידי מעסיקו, כמצוות סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום.
מכאן מסקנתי, שיש לראות בתשר המשולם למלצר באמצעות ספרי המעסיקה כחלק מתשלום שכר לעובד".
(ראה ע"ע (ארצי) 300113/98 ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות בע"מ - ענבל מלכה, [פורסם בנבו] מיום 1.6.2005).
25. במקרה דנן טוענת התובעת כי הכסף חולק על ידי המעסיק; קרי – לטענתה הכסף נכנס לקופת המעסיק ונרשם בספריו. טענה זו לא הוכחה. למעט תלושי השכר ועדויות הצדדים הסותרות כאמור, לא הוצגו ראיות נוספות לעניין השכר.
26. כידוע, תלוש המשכורת בהיותו מסמך חוקי ופורמאלי המפרט את סך כל המידע והרכיבים המרכיבים את השכר, מקים חזרה לגבי תוכנו. וכפי שנפסק:
"מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת".
(ראה - דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ' 19; להלן – ענין חוג'ירת)
27. התובעת לא הציגה כל ראיות לסתור את האמור בתלושי השכר והתומכות בקבלת תשלום נוסף במזומן מדי חודש בחודשו. ראיות כגון: המחאות שנפרעו, הפקדת מזומן בחשבון העו"ש, עדות מלצרים או עובדים אחרים בנושא.
28. מאידך, עדותו של מר טיזבי בענין היתה מהימנה ולא נסתרה:
"ש. מזה הסידור עם הטיפים, התובעת לטענתך הייתה מתחלקת עם מלצרים שהיו עובדים בערב?
ת. אני לא קשור לטיפים, יש אירועים שבעל שמחות בסוך האירועים משאירים טיפ אז העובדים היו מתחלקים בטיפים. כל אחד שעושה אירוע יודע שסוף האירוע נהוג להשאיר טיפ וזה מתחלק בין כל העובדים. אני לא הייתי קשור לזה.
ש. טבחית שמסיימת לעבוד בצהריים, מתי היא אמורה להתחלק בטיפים?
ת. לפי מה שאני יודע הם היו עושים את החלוקה פעם בחודש. חודשי. הם היו אוספים לתוך הקופה לצרוך העניין 10 אירועים ומה שהיה יוצא היו עושים סך הכול ומחלקים ביניהם.
ש. לטענת התובעת מזה 10 שנים חודש בחודשו קיבלה 2,500 ש"ח באופן אישי או ממך או ממר מוטי?
ת. זה לא נכון. אני לא הייתי נותן לה 2,500 ש"ח כל חודש. הייתה נותן לה משכורת קבועה 5,5000 ש"ח כל השנים".
(ראה – עמ' 18 לפרוטוקול ש' 26-31, עמ' 19 ש' 1-6)