לאחר ששקלנו טענות הצדדים ובחנו ראיותיהם נחה דעתנו כי שכרה החודשי של התובעת הינו כמפורט בתלושי השכר 5,867 ₪ וכי הסכומים שקיבלה התובעת במזומן מחבריה לעבודה היו סכומי תשר ואינם חלק משכרה הקובע.
התביעה לתשלום שכר בגין עבודה בשעות נוספות
29. התובעת טענה כי היקף משרתה הוא 5 ימי עבודה בשבוע, 7 שעות עבודה, וכי לעתים נדרשה לעבוד גם בימי שישי, וכאמור בסע' 8 לכתב התביעה:
"ימי ושעות עבודתה של התובעת היו בימים ראשון עד חמישי תקן עבודה שבע (7) שעות, כאשר בפועל עבדה יותר, וזאת על פי דרישת המעסיק. וכן כשנדרשה לעיתים עבדה התובעת אף בימי שישי לסירוגין בהתאם לדרישה..."
מר טיזבי טען כי התובעת עובדת במשרה מלאה – 186 שעות בחודש, וכדבריו בסעיף 7 לתצהירו:
"התובעת הועסקה במשרה מלאה קרי – 186 שעות עבודה בחודש" כאשר לטענתו היא החסירה שעות רבות בשל הטיפול בבעלה הנכה, "והכל נעשה במשך כל השנים מבלי לנכות משכרה החודשי תוך הסכמה הדדית שבעתיד יערך חשבון על כך".
מר טיזבי צירף לתצהירו דוחות נוכחות והעיד:
"ש. יש לך שעון נוכחות בעסק?
ת. כן.
ש. בזמנים הרלוואנטיים להעסקתה של התובעת היה שעון נוכחות?
ת. כן. יש לנו הכל מסודר. מציג נספחים 3-5
...
ש. בתרשומת ידנית?
ת. יש תרשומת מדויקת של שעות העובדה שלה על הדקה. מהרגע שהיא הגיעה עד הרגע שהיא הלכה.
ש. בהקשר לדוחות הנוכחות שמולאו ידני בדבר יציאה וכניסה של התובעת, מי ערך?
ת. כן. היה לנו בחור בשם אריה שמנהל החשבונות של העסק.
ש. מדובר באותו כתב יד לאורך כל החודשים. אותו אדם ערך?
ת. אותו אדם עבד אצלנו כל אותה תקופה, עד היום האחרון הוא עבד איתי.
ש. מדוע התובעת לא חתומה בשעות בהן עבדה?
ת. היא הייתה באה לאולם, נכנסת למשרד שלום ועולה למעלה. מבקשת תרשום אותי ועולה."
(ראה - עמ' 17 לפרוטוקול ש' 15-18, ש' 23-31)
30. התובעת קיבלה (על פי דברי באת כוחה בדיון) את דוחות הנוכחות במסגרת גילוי המסמכים קודם לעריכת תצהירה, אולם לא טענה דבר לגביהם. בסיכומיה התיחסה לדוחות לראשונה, הכחישה את תוכנם, טענה כי הם מפוברקים, כי היא לא דווחה על שעות עבודתה לעובד שמצוין כמי שערך את הדוחות והיא אף לא חתומה עליהם (ראה – סעיף 42 לסיכומיה).
31. המועד להעלות טענות אלו של התובעת היה במסגרת תצהירה ועדותה והיא נמנעה מלעשות כן. משכך, ולאור עדותו של מר טיזבי, אנו מקבלים את דוחות הנוכחות, לרבות אלו הידניים כראיה, ודוחים טענות התובעת בסיכומיה בענין זה.
32. לא זו גם זו. לאחר עיון בדוחות הנוכחות ולאחר ששקלנו טענות הצדדים בענין, מצאנו כי יש לקבל את דוחות הנוכחות כאותנטיים וכמשקפים את שעות נוכחות התובעת בעבודה. נפרט קביעתנו.
33. התובעת טענה כי היא נדרשה לעבוד בממוצע כ- 12.72 שעות נוספות בחודש (ראה - סע' 8, 20 לכתב התביעה), אולם בעדותה טענה אחרת:
"ש. טוען מר טיזבי כי בגלל מסגרת היחסים הטובים איתך נתנו לך לצאת מוקדם יותר ובפעמים שבאת עשית את עבודתך כמה שעות ויצאת, לא השלמת יום שלם?
ת. לא היה. סיימתי את כל העבודה, אמרתי לשף הכול בסדר? הוא היה אומר לי כן לכי הביתה, אם סיימתי את כל העבודה ב – 4 שעות או 6 שעות, או 12 שעות או 16 שעות, אח"כ הלכתי הביתה, מה יש לעשות?!
ש. ז"א שאפשר בהחלט להגיד שזה נכון שלפעמים עזבת את העבודה אחרי 4 שעות ולא יום מלא?
ת. לא תמיד, כשלא הייתה עבודה. העבודה הזו כל יום 800-900 איש ואם היה עומר יום אחד לצאת מוקדם למה שלא אצא, אז יש לי יום אחד לנשום למה היו מורידים לי?! אני עובדת כמו סוס כל השנה.
ש. זה היה כל השנים נכון, זה לא מצב שהיה רק בתקופה האחרונה זה שהיית מסיימת והולכת גם אם זה היה יותר מוקדם, זה היה כל השנים נכון?
ת. זה היה כל השנים מתי שהיה עבודה, עבדתי. מתי שעבדתי 4 שעות הורידו לי."
(ראה - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 21-32, עמ' 8 ש' 1, ההדגשות כאן ולהלן לא במקור י.מ.ל.)