חופשה שנתית
37. לטענת התובעת המעסיק לא ניהל פנקס חופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית), ולכן צבירת ימי החופשה החלה רק בחודש 8/2013 ולא חושבה כדין.
38. לטענת מר טיזבי, בהתאם לרישום בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות, התובעת נצלה ביתר את מכסת ימי החופשה שלה ולכן היתה בחוסר של ימי חופשה. לטענתו, התובעת החסירה ימי עבודה רבים כדי לסייע לבעלה בשל נכותו::
"ש. מפנה לסעיף 7 ו-9 לתצהירך, למה התכוונת כשאמרת שהתובעת הייתה נוהגת לכנות את ההיעדרויות שלה חופשות?
ת. היא הייתה מנצלת את היחסים שחלנו בתור עובד עביד שאנחנו כמו משפחה. היה לה את הבעל שלה שלא מרגיש טוב, יום אחד באה שעתיים והולכת, יום אחד באה יום אחד לא היא לא הייתה באה באופן סדיר.
ש. לטענת התובעת היא אמרה שלא מדובר בחופשות כי נלקחו ימי מחלה כנגד ימי חופשה, מה יש לך לומר?
ת. אף פעם היא לא הביאה לי טופס מחלה שהיא לא מרגישה טוב. יום אחד לא באה יום אחד כן באה שעתיים והולכת. לא היה מקרה שהיא הייתי באה ואומרת שהיא לא מרגישה טוב והיא הולכת. היה לי רישום מסודר שהיינו רושמים בצורה מסודרת כמה שעות היא באה."
(ראה – עמ' 16 לפרוטוקול ש' 31-32, עמ' 17 ש' 1-8)
39. בהתאם לסע' 26(א) לחוק חופשה שנתית, המעסיק חייב לנהל פנקס חופשה שנתית, לפיכך נטל ההוכחה מוטל על כתפיו להוכיח כי נוהל פנקס חופשה כדין.
40. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, עובד יכול לתבוע בגין 3 השנים האחרונות לעבודתו בנוסף לשנה השוטפת שבה הסתיימו יחסי העבודה תוך קיזוז ימי החופשה אשר נוצלו (ראה - ע"ע 547/06 משה כהן נ. ויליאם אנויה [פורסם בנבו] מיום 8.10.2007; ע"ע 42510-06-15 ו-ע"ע 53292-06-15 אלכסנדר פינדיורין נגד בן ציון וחיים זיסמן [פורסם בנבו] ; ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שרותים בע"מ [פורסם בנבו] מיום 27.3.2006).
41. הראיה היחידה שהוצגה לענין החופשה הינה התלושים. עיון בתלושי השכר שהוצגו מעלה כי אכן לא נוהל פנקס חופשה עד לחודש 7/2006. תלושי שנת 2007 חסרים, לשנת 2008 לא הוצגו תלושים כלל. יחד עם זאת, עולה כי במהלך כל השנים שלאחר מכן, אלו הרלוונטיות לתקופת ההתיישנות, נוהל רישום תקין התואם את דוחות הנוכחות וצבירת ימי החופש נעשתה בהתאם לחוק ואף בחישוב המיטיב עם התובעת כך שלא נזקפו לחובתה כל ימי החופשה וחלקי הימים שנטלה.
משכך, אנו קובעים כי פנקס חופשה שבתלושי השכר נוהל כדין, אף שחישוב הצבירה, כפי שנפרט להלן אינו בהתאם לצו. כמו כן נתייחס לרישום הניצול בניכוי הרישום לגבי תקופה מוקדמת לשנת 2009 – שלגביה הרישום לא הוכח כנכון בהעדר תלושים.
42. מעיון בתלושי השכר ובהוראות צו ההרחבה לענין צבירת ימי חופשה, עולה כי:
בשנת 2012 ובהתאם לותקה, התובעת היתה זכאית לצבור 17 ימי חופשה, אך צברה רק 12. בשנים 2013-2015 היתה זכאית לצבור 23 ימי חופשה אך זוכתה בשנת 2013 ב-15 ימים ובשנת 2014 ב-20.28 ימים. בשנת 2015 היתה זכאית התובעת לימי חופשה עד לחודש 6/2015 (לאור תקופת המחלה בחודשים 4-6/2015) כלומר ל- 11.5 ימים אולם צברה בתלוש רק 5.25 ימים. סה"כ היתה התובעת זכאית בתקופה הרלוונטית ל 74.5 ימי חופשה בתום התקופה. כאשר נזקפו לזכותה רק 52.53 ימים. כלומר, ברישומי הצבירה חסרים 22 ימים אותם יש לקזז מהצבירה השלילית שנרשמה לתובעת כאשר סיימה עבודתה בפועל בחודש 3/2015 –קרי 76.59 ימים.