איננו מקבלים טענת התובעת כי נרשם לה ניצול יתר בגין ימי חופשה בחגים בהם סגרה הנתבעת מיוזמתה. עיון בתלוש השכר ובדוח הנוכחות לחודש 4/2014 עולה כי התובעת לא עבדה בחול המועד פסח, ולא נוכה משכרה בגין החג עצמו.
כפי שפרטנו לעיל, רישום ניצול ימי החופשה המסודר הוכח רק החל משנת 2009 ולכן איננו מקבלים כנכון את הרישום המופיע כיתרת חובה של 15 ימים בתלוש 1/2009, ו- 15 ימים אלו ינוכו מיתרת החופשה השלילית. לפיכך התובעת סיימה עבודתה כאשר לה יתרת שלילית של 40 ימי חופשה (אין לוקחים בחישוב חלקי יום חופשה) ולפיכך אינה זכאית לשתלום כלשהו ברכיב זה. את ימי חופשה בניצלה ביתר יש לקזז מזכויות התובעת שיחושבו להלן בגין ימי מחלה, וההנמקה לכך תפורט במסגרת הדיון בדמי מחלה.
לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לפדיון ימי חופשה.
התביעה לתשלום דמי מחלה
43. לטענת התובעת, אופי עבודתה הצריך עמידה ממושכת ללא אפשרות למנוחה ו/או הפסקה ממושכת, ונגרמו לה שחיקה וקרעים ברצועות הברכיים. מצבה הבריאותי הדרדר לאורך השנים עד שביום 1.4.15 יצאה לחופשת מחלה ממושכת אשר הוארכה מעת לעת עד שביום 26.5.15 ובהתאם להמלצה רפואית, עברה נתוח בברך רגל שמאל. מצבה הבריאותי לא השתפר לאחר הניתוח ולכן המשיכה את חופשת המחלה בהתאם להמלצת הרופא המטפל, עד שלבסוף נאלצה להתפטר מעבודתה.
עוד טענה התובעת כי ביום 24.9.15 פגשה בתה הגב' מרים נונו-משיח – במר טיזבי ושוחחה עימו כדי לברר מדוע לא שולמו דמי המחלה. אף שמר טיזבי הבטיח שיברר ויחזור עם תשובה, לא עשה כן. כן טענה, כי פנתה ביום 23.11.15 בכתב ע"י עו"ד חיה אביסרור שמעוני, לנתבע 1 בבקשה לגמר חשבון, לפיו ביום 1.4.15 יצאה לחופשת מחלה, עברה נתוח ביום 25.6.15, וחופשת המחלה "מסתיימת בימים אלו", וטענה לאי תשלום דמי מחלה בגין החודשים 4-6/2015.
44. הנתבעים הכחישו גרסת התובעת כי העבודה השפיעה על מצבה הבריאותי של התובעת. לטענת מר טיזבי טענת התובעת היוותה אמתלה כדי להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים, בעוד שהסיבה האמיתית להפסקת עבודתה היתה כיון שהיא מצאה מקום עבודה אחר שם היא עובדת עד היום. עוד טען מר טיזבי, כי תביעת התובעת לדמי מחלה מנוגדת לאשר הוסכם ביניהם בכתב הויתור וכי התובעת לא טענה בזמן אמת לגבי בעיות רפואיות המונעות ממנה לעבוד ואף לא הציגה לו אישורי מחלה:
"ש. לטענת התובעת היא דאגה להמציא מספר פעמים אישורי מחלה בעקבות הבעיות שלה בברך אחרי מרץ ולפני הניתוח וגם אחרי הועברו, מה יש לך לומר על זה?
ת. פעם אחת היא באה עם הבת שלה והיא דיברה איתי ומאז היא הלכה ולא חזרה. אני לא זוכר מה היא הביאה לי אני זוכר שישבתי איתה ועם הבת שלה במשרד שלה ודיברנו על זה".
(ראה – עמ' 19 לפרוטוקול ש' 13-16)