לגרסת התובעים הנתבעים היו ערים לרכישת המקרקעין הסמוכים; נתבע 3 העיד לעומת זאת כי עובדה זו הגיעה לידיעתו במקרה זמן רב לאחר מעשה. מתי בדיוק – הוא לא זכר (עמ' 67 לפרוטוקול, שורות 6–13). תובע 1 סיפר כי לאחר שהתובעים רכשו את הזכויות במגרש הצמוד הוא בא למשרדו של נתבע 3, „[...] ואמרתי לו: יש לנו בשורות טובות וחדשות בשבילך. []אחים כהן ורון ורננה רכשו עשרה דונם. אם זה יסתדר אנחנו נצרף אותם. אם זה לא יסתדר – לא נצרף אותם[...]“ (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 3–5). הוא נשאל כמה מתוך שטחי המסחר יקבלו הנתבעים אם תחול הבקשה לשינוי תוכנית בניין העיר גם על עשרת הדונם הסמוכים, והשיב כי בנושא זה
[...] יהושע ואברהם קיבלו מאתנו הבטחה, אחרי שהם, היו להם קצת כאבי בטן בנושא הזה, שאנחנו מבטלים אותם. לא בונים על עשרת הדונם. אנחנו בונים רק על האדמה שלהם. רק על ה-16,700 דונם.
(עמ' 13, שורות 12–14)
תובע 1 אישר (עמ' 23, שורות 19–30) כי המגרש הצמוד, שרכשו התובעים עם א.ד. כהן, לא נגרע מהתב"ע. הוא העיד כי אומנם התובעים לא הגישו תוכנית שנוגעת רק למקרקעי הנתבעים, אך טען כי בכוונתם להגיש כזאת (שם, שורות 31–33). בעדותו התברר כי רק כחודש לפני הדיון (שהתקיים לקראת סופה של 2016) הוא אמר לנתבע 2 כי לא יבקשו דבר בכל הנוגע למקרקעין הסמוכים אם הוא מתנגד לכך (עמ' 24, שורות 1–5). לטענתו „כל הזמן אמרנו שזה לא יפגע בו[...]“, וכך גם בשנת ההתקשרות בין הצדדים, אך לא היה זכור לו מתי (שם, שורות 8–17, 33). תובע 1 העריך כי הישיבות עם הנתבעים שבהן הובטח כי ייגרעו עשרת הדונם נערכו אולי חצי שנה לאחר שנתקבלה החלטת הוועדה (עמ' 25, שורות 1–4). בא-כוח הנתבעים הקשה עליו:
ש: [...] אני שואל כמה שטחי מסחר. כמה בעשרת הדונם וכמה לטרקוטה.
ת: כל זה היה בתול. כל הנושא הזה של עשרת הדונם, זה היה בתול. לא העלינו את זה על תכניות בכלל.
(עמ' 26, שורות 18–20)
עינינו הרואות כי גם חצי שנה לאחר שאמרה הוועדה את דברה לא התחייבו התובעים כלפי הנתבעים שהתב"ע בגין השטח שלהם תוגש לחוד. כאן המקום לציין כי א.ד. כהן בע"מ היא אחת מבעלי המקרקעין הסמוכים, וכי אחד מאורגניה החליף בשלב מסוים את האדריכל שתכנן את המיזם. אם חפצו התובעים לשכנע את בית המשפט כי לא היה ברכישת המגרש הצמוד כדי לפגוע בנתבעים, היה עליהם להגיש לו את הבקשה לשנות את תוכנית בניין העיר, אך הם נמנעו מהצגתה. הימנעותם נזקפת לחובתם ומחזקת את גרסת הנתבעים שלפיה היה בכוחה של רכישת המקרקעין הסמוכים לפגוע באינטרסים שלהם. טענת הנתבעים כי התובעים יכולים לתכנן את הפרויקט באופן הנוח להם ולאדריכל שותפם – מה שעלול להזיק להם, באין התחייבות להעמיד לחברה המשותפת שטח מבונה שהיקפו כזה או אחר – מקובלת עליי.