2. העובדה כי רכישת הבית התבצעה ברובה מכספים עצמאיים של האיש, שצבר טרם החיים המשותפים.
3. תקופת המגורים הקצרה בבית ממועד מסירת החזקה בו לבני הזוג (מחודש 11/08) ועד מועד הפירוד (30.9.13).
4. הסכמת בני הזוג על שיתוף מלא בזכויות וחובות רק מיום נישואיהם ואילך (14.4.08) עד מועד הפירוד (30.9.13), ולא קודם לכן, מתחילת החיים המשותפים (2002).
זאת ניתן ללמוד מדבריה של השופטת קמא בסעיף 81 לפסק הדין שגם מצוי בראש פרק "היקף השיתוף", כדלקמן:
"בנסיבות מקרה זה, בו הוכח כי הבעל הוא שהשקיע את רוב רובו של הכסף ששימש לבניית הבית מתוך כספים שצבר טרם נישואי הצדדים, הבית נבנה טרם נישואי הצדדים, הצדדים התגוררו בבית פחות מחמש שנים מ – 11/2088 ועד מועד הקרע ביום 30.9.13, שני הצדדים לא טענו לשיתוף מלא בכל זכויותיהם וחובותיהם בתקופה שקדמה לנישואיהם ולבקשתם מונה אקטואר לאיזון משאביהם מיום הנישואין בלבד – 14.4.2008, התוצאה הראויה והמאזנת בין השיקולים השונים היא שיתוף חלקי בלבד".
ג. סבורני כי טעתה השופטת קמא בכל אחד מארבעת הנתונים האמורים, שכן אין בהם בכדי ללמד על שיתוף חלקי בהכרח, אלא דווקא על שיתוף מלא בסבירות ראויה הנדרשת המשפט אזרחי (51%).
ד. נתחיל בנתון הראשון – אי רישום הזכויות בבית (ברמ"י) על-שם האיש והאישה במועד הקרע (30.9.13).
--- סוף עמוד 31 ---
נזכיר כי אנו דנים בהיקף השיתוף בבית לאחר שנקבעה לגביו כוונת שיתוף, כמפורט בהרחבה לעיל.
היקף השיתוף בין בני זוג בנכס מקרקעין, במיוחד בבית או דירת מגורים, צריך להיבחן ולהיקבע על-פי המוסכם ביניהם בהסכם מפורש בכתב (דוגמת הסכם ממון). בהעדר הסכם כאמור בכתב, היקף השיתוף ייבחן וייקבע על-פי המוסכם ביניהם בעל-פה, כפי שעולה או משתמע ממסמכי רכישת הנכס ותהליך הרישום עד מועד הפירוד [השוו לענין זה, סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973].
עמד על-כך גם חברי, כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש (חי') 61008-06-13 המוזכר לעיל, באומרו כי:
"... העיקר הוא לגבי כל נכס ונכס, ככל שנרכש במהלך חיי הנישואין, מה הוסכם לגביו על ידי בני הזוג. ככל שמדובר בנכס שניתן להוכיח לגביו(אף נכס שאין מתנהל לגביו רישום על פי חוק או רישום וולנטרי) הסכמה בדבר הבעלות עליו, משותפת (ואין זה משנה מהו יחס השיתוף) או בלעדית, הרי שמשמעות ההסכמה כי הוחרג ממסת הנכסים בני האיזון ויש להחיל עליו את כללי הפירוק בהתאם לסיווגו, כך למשל נכס או זכות במקרקעין אזי חוק המקרקעין ואילו מטלטלין – חוק המטלטלין, כשכל צד יזכה בעת הפירוק לתמורה בשווי חלקו המוסכם בנכס (אם הפירוק יהא על דרך מכירה), או לחלק התואם את חלקו היחסי (חלוקה בעין)" - (ציטוט מסעיף 41 לפסק הדין, עמ' 15).