--- סוף עמוד 33 ---
מרשימה זו עולה, כי בני הזוג דנן לא היו צריכים להירשם כזוג נשוי לצורך הרשמה לפרויקט (טענה שנטענה ע"י האיש כנימוק למה נרשמו שניהם במסמכי הרכישה), לא היתה חובה להירשם כזוג בכלל אלא האיש היה יכול להירשם כרוכש או כמשתכן בודד. על אף זאת נרשמו שני בני הזוג כרוכשים/משתכנים בפרויקט, ואף חתמו כאמור יחדיו על מסמכי רכישת הבית. בכך חיזוק משמעותי למסקנה כי עצם החתימה המשותפת על מסמכי הרכישה, ללא סייג או הסכמה בכתב מפורשת אחרת, תוך התקדמות בהליך רישום הזכויות על-שם שניהם (הפניה משותפת לרמ"י ע"י הקיבוץ והמפרט הכספי שהתקבל מרמ"י על שם שני בני הזוג), מלמדים על כוונה לשיתוף מלא בעת רכישת הבית, ולא פחות מכך.
חיזוק למסקנה זו בדבר הסכמה בעל-פה או כוונה לשיתוף מלא בין בני הזוג בזכויות בבית בעת רכישתו ניתן למצוא בטענתו של האיש, שאף מוזכרת בסעיף 29 לפסק הדין, כדלקמן:
"לחילופין ומאחר והאישה הוליכה שולל את האיש שנתן אמון באהבתה, בכנות כוונותיה ובאמיתות הצהרותיה, נהגה בחוסר תום לב, והשאירה את האיש, שהוא בן 58 שנים כיום, ללא כל זכויות פנסיוניות וללא חסכונות, שכולם הושקעו בבית. בנוסף לכך כיום מתגורר עם האישה בבית גרושה מנישואיה הראשונים. בשים לב לכך ולתקופת הנישואין הקצרה וכן לעובדה כי משבר כלכלי פקד את עסקיו של האיש כבר בשנת 2011, מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולקבוע כי חלוקת הדירה תהא שלא מחצה על מחצה".
היינו – הסכמתו לשיתוף מלא בבית בעת רכישתה היתה תוך טעות בכוונותיה של האישה לגבי המשך חיי הזוגיות והנישואין ביניהם. ודוק – הייתה כוונת שיתוף מלא בעת רכישת הבית אך תוך טעות או הטעיה. דא עקא, טעות או הטעיה אלה לא הוכחו, ולא נקבע לגביהן כל ממצא חיובי בפסק הדין.
גם לגופה יש לדחות טענה זאת של האיש, לטעות או הטעיה.
טענה זהה בנסיבות דומות נדחתה ע"י חברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש (חי')61008-06-13 המוזכר לעיל, בציינו כדלקמן:
"טענה נוספת בפי המערערת היא, כי הסכימה לרכוש דירה משותפת יחד עם המשיב תוך שהיא מממנת את רובה מתוך תפיסה ורצון כנה לקשור את גורלה בגורלו לאורך שנים. משנתחוור לה כי המשיב הטעה אותה וכי תפיסתה זו התבססה על מצגי שווא והטעייה מצידו של
--- סוף עמוד 34 ---
המשיב, הרי לשיטתה היא זכאית לקבל את מלוא הזכויות בדירה.
אף טיעון זה דינו להדחות.
אכן בית משפט קמא ציין ובצדק, כי כל אדם סביר היה נמנע מלהשקיע השקעה משמעותית (גם כספית חומרית במקרה הזה) בחיי זוגיות משותפים בידיעה שהצד השני אינו מתכוון להמשיך באותם חיי זוגיות. עם זאת בנסיבות המקרה דנן, בית משפט קמא קבע עובדתית כי המערערת לא הוכיחה כי הנתבע הטעה אותה.