זוגיות מטבע הדברים היא דינאמית ואין לומר בנסיבות המקרה דנן, כי העובדה שהם נפרדו כשנה ושמונה חודשים לאחר רכישת הדירה, מעידה על רצונו של המשיב בהטעייתה. יתרה מכך, זכויות בדירה מוקנות לצדדים מכוח היותם צד להסכם הרכישה ורישום הזכויות על שמם. כל זאת בשים לב להלכה הנוהגת, לפיה אין מענישים בן זוג על חלקו בפירוק היחסים על ידי סנקציות כלכליות במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג" (סעיף 41, עמ' 15 לפסק הדין).
במקרה דנן מועד הפירוד חל למעלה משש שנים לאחר חתימת מסמכי רכישת הבית ע"י האיש והאישה, כשנה לאחר לידת בנותיהן התאומות וכשנה טרם נישואיהם. נתונים אלה לטעמי אינם מלמדים על רצונה של האישה בהטעייתו של האיש כטענתו, אלא דווקא ההיפך. על רצונה בהמשך חיי זוגיות עם המשיב, שימוסדו בנישואין וגידול בנותיהן הקטינות ביחד.
לא נעלמה מעיני עדותו של האיש ואחת מאחיותיו (שאף צוטטה בפסק הדין), כי הוסכם בעל פה בין האיש לבין האישה, כי הוא יהיה הבעלים היחיד של הבית (ראו סעיף 62-63 לפסק הדין).
מעבר לעובדה כי האישה הכחישה עובדה זו נמרצות (והכחשתה גם אוזכרה בסעיף 64 לפסק הדין), לא מצאתי הכרעה חיובית של השופטת קמא בטענה זו של האיש ואחותו.
זאת מעבר להיותה של טענה זו של האיש ואחת מאחיותיו בדבר הסכמה בעל-פה, בגדר "טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב", אשר הם מסמכי רכישת הבית על-שם בני הזוג .
בהקשרים כאלה כבר נפסק כי:
--- סוף עמוד 35 ---
"משחתמו הצדדים על החוזה, עומדים הם בחזקתם שהסכימו לכל האמור בו, לשבט או לחסד. אם נגרוס אחרת ונסטה מעקרון ההסתמכות על תוכנו של החוזה כפי שנחתם, יהיו לכך תוצאות בלתי רצויות של אי-יציבות וחוסר וודאות..." [ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, 670 (1988)].
"הטעם לדבר הוא שכאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שבכך באו לסכם כל משא-ומתן שהתנהל ביניהם בעל-פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב את כל מה שהוסכם ביניהם..." [ע"א 138/56 דוידון נ' חברת בוני חיפה בע"מ, פ"ד יא 1474, 1479 (1957)].
על ההנחה המהותית הנ"ל מבוססת גם הוראת סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, שלפיה טענה ותביעה נגד מסמך בכתב, בנוגע להתחייבויות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, "צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע".
בגדרי המונח: "טענה כנגד מסמך" באות הן טענה שהמסמך איננו נכון, או איננו מלא, והן: "טענה על מה שנאמר לפני או בזמן עריכת המסמך", שהרי שתיהן "באות לסתור או להשלים את תוכן המסמך עצמו" (ראו: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, בעמ' 1509 (2009), והאסמכתאות הנזכרות שם).