היינו – שיתוף מלא רק מיום הנישואין ואילך, אך לא קודם לכן. היות שהבית דנן נרכש קודם למועד נישואי הצדדים, אין לומר כי השיתוף בו מלא, אלא חלקי. אם לא תאמר כך עלול להיגרם אי-שוויון שיוביל לקיפוחו של האיש, בכך שהשיתוף בחובות בינו לבין האישה יהא רק מיום הנישואין ואילך, בעוד שהשיתוף בבית ייקבע קודם למועד זה, אך לא החובות שנצברו בתקופת החיים המשותפת, קודם למועד הנישואין.
סבורני כי בנימוק זה טעתה השופטת קמא.
טענה דומה נטענה ע"י האיש בכל הקשור לקביעת חלקה של האישה בבית (30%) ודחיתי טענה זו בדיון נרחב בסעיף 48(ג) לעיל.
דבריי שם רלוונטיים גם לדחיית הנתון הרביעי על סמכה השופטת קמא בקביעתה שיתוף חלקי בבית.
ח. מששוכנעתי כי ארבעת הנתונים עליהם סמכה השופטת קמא את קביעתה בדבר שיתוף חלקי בזכויותיה של האישה בבית אינם מבוססים, לא נותר אלא לבטל קביעתה זו, ולהורות כי במקרה דנן, על נסיבותיו המיוחדות, כמפורט בהרחבה לעיל, הוכיחה האישה לא רק כוונת שיתוף (כקביעת השופטת קמא), אלא הוכיחה גם כוונת שיתוף מלא בבית.
משזו מסקנתי, שוכנעתי להצטרף לטענותיה של האישה כי לא היה מקום בנסיבות המקרה דנן להורות על הפעלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ו/או שימוש בדוקטרינת השיתוף המוחלש, במטרה להורות על חלוקת השיתוף בבית שלא מחצה על מחצה.
--- סוף עמוד 39 ---
ט. לכן אמליץ לחבריי לקבל את ערעורה של האישה בשאלת היקף השיתוף, ולהורות כי זכויותיה בבית אינן בשיעור של 30% בלבד, כקביעת השופטת קמא, אלא בשיעור של 50%, בדיוק כחלקו של האיש.
50. זכות הקדימה שניתנה לאישה ברכישת הבית:
א. נקודת ערעור אחרונה בענין הבית נוגעת לזכות הקדימה שניתנה לאישה ברכישת הבית (ראה סעיף 14(ו) לעיל).
ב. השופטת קמא נימקה את מתן זכות הקדימה לאישה ברכישת הבית במילים הבאות:
"הסכסוך בין ההורים אשר פרץ ב 9/2013 נמשך במלוא עוזו והבנות המשותפות הן הנפגעות העיקריות, 9 תסקירים ודיווחים הוגשו על ידי עו"ס לס"ד, הקטינות נשמעו על ידי המחלקה לשמיעת ילדים שביחידת הסיוע, הצדדים הופנו לתיאום הורי, אך כל זה לא סייע לצדדים ליישב את המחלוקות ביניהן ולאפשר לקטינות קשר מיטיב עם אביהן. אין ספק כי הקטינות חוות כבר מזה כשלוש וחצי שנים טלטלה רגשית עזה נוכח המאבק הקשה בין הוריהן, לו הן חשופות. הדבר עולה בבירור מהתסקירים שהוגשו. הקטינות מתגוררות בקיבוץ מאז היו בנות כשנה וחצי, זהו ביתן המהווה מקור של יציבות עבורן. הצדדים בחרו לבנות את ביתם בקיבוץ למען טובת הקטינות, על מנת להעניק להן סביבת מגורים איכותית. נוכח כל האמור טובתן של הקטינות מחייבת כי תינתן לאם זכות ראשונים לרכוש את חלקו של האב בבית. קביעתי זו מבוססת החלטתי, שתפורט בהמשך, להעניק את המשמורת על הקטינות לאם" (ציטוט מסעיף 85 לפסק הדין).