· עם כל הרצון להטיב עם הקטינות, איני רואה פגיעה קשה בהן, אם יעברו לגור במקום אחר. לא מעט ילדים בגילן (כבנות 12 שנים) עוברים דירה עם הוריהם ללא פגיעה שהיא. נזכיר כי שווי הבית כיום נע בין 2.1 – 2.3 מליון ₪ (ראו סעיף
--- סוף עמוד 41 ---
8 לעיל). סביר כי מכירת הבית תוך התמחרות תניב לפחות סכום זה אם לא יותר, באופן שבידיה של האישה יוותר סכום של יותר ממליון ₪, באמצעותו תוכל לרכוש דירה או בית במקום מתאים אחר לגידול הקטינות.
ו. בטענת הערעור של האיש בנושא זכות הקדימה שניתנה לאישה [ראה סעיף 21(ה)] לא ביקש האיש התמחרות כללית, בצירוף צדדי ג', אלא התמחרות בינו לבין האישה בלבד, תוך שהוא מעגן זכותו זאת בסעיף 101 לחוק המקרקעין.
כאמור פרשנותו זו של האיש את סעיף 101 לחוק המקרקעין לאחר מתן צו פירוק השיתוף בבית אינה נכונה. כאמור לעיל, לאחר מתן צו פירוק השיתוף, כבמקרה דנן, אין תחולה לסעיף 101 וההתמחרות לרכישת הבית צריכה להיות כללית, ופתוחה גם לצדדים שלישיים, בכדי להשיא את רווחיהם של האיש והאישה מזכויותיהם בנכס.
יחד עם זאת, יכולים האיש והאישה בהסכמה, להגביל את ההתמחרות ביניהם בלבד.
ז. לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי לקבל את ערעורו של האיש בקביעת זכות הקדימה של האישה ברכישת חלקו של האיש בבית בפסק הדין, ולהורות על ביטול קביעה זו.
על הבית להימכר תוך התמחרות כללית (בצירוף צדדי ג'), או בהתמחרות בין האיש לבין האישה בלבד ככל שיסכימו על-כך, והכל תוך מתן הוראות מתאימות ופיקוח של בית משפט קמא.
איזון המשאבים לתקופה הקובעת (זכויות וחובות)
51. קביעותיה של השופטת קמא לענין הזכויות והחובות בתקופה הקובעת פורטו בסעיף 15 לעיל.
באשר לזכויות – אף צד לא ערער.
באשר לחובות – האיש ערער כמפורט בסעיף 22 לעיל. בסעיף זה גם פורטה עמדתה של האישה לענין ערעורו של האיש בנושא החובות, כעולה מעיקרי הטיעון שהגישה בנדון.
52. האישה למעשה אינה חולקת על חובתה להשתתף בחובות שנוצרו בתקופה הקובעת, ובלבד שנפרעו בפועל מכספים אישיים של האיש. כך עולה מעיקרי הטיעון של האישה בערעורו של האיש, וכך אף ציינה באוזנינו באת כוחה של האישה בישיבת הערעור שהתקיימה ביום 12.3.18.
בלשונה של באת כוחה של האישה בישיבת יום 12.3.18:
--- סוף עמוד 42 ---
"אין כפירה של הגברת לשלם מחצית מהחוב שהמערער חייב בו באופן אישי. האישה פעלה נמצאות כדי לפנות לנושים הנטענים כדי לבדוק האם קיים חוב. אין לנו את מועד יצירת החוב, אין לנו בגין מה נוצר החוב, הדברים לא הוכחו בפני בית משפט קמא. להגיע לכאן ולומר שחברי סבר שדי בהגשת מסמך כזה וכזה על מנת להוכיח שזה החוב, אז הוא סבר ולכן אני באה לפה ומשפרת את העמדה. אני טוענת כי מה שחפץ הבעל בפני בית משפט קמא שתהיה נוסחה כללית שהגברת חייבת מחצית מהחובות והאדון שהוא ערמומי מתנהל תחת שמות שונים ומשתנים, בכל מיני עסקאות והדבר לא ייעשה, ולכן בית משפט קמא לא נתן לזה יד. חוב שלא הוכח בגין מה שולם מאיפה שולם, באופן חד משמעי עובדתית לא תתקבל. גם כשטוענים לחוב מסוים אנחנו רוצים לראות מאיפה שולם ואיך שולם" (עמ' 4 לפרו' שו' 17-27).