2. דברים דומים ציין במכתבו לבא כוחו של האיש מיום 5.7.15, תוך שביקש מסמכים תומכים נוספים, ככל שקיימים להוכחת החוב הנטען.
3. בחקירתו הנגדית (עמ' 74 שו' 13-24), ציין כי החוב המשותף לבעל ולאישה סולק, וזאת בהסתמכו על מכתב מאת בא כוח הבנק מיום 2.3.15, בו צוין כי ביום 11.10.2011 שולם החוב מחשבונה של חב' ... על ידי מימוש פיקדון בסכום של 38,000 ₪.
יחד עם זאת הוסיף – כי אם יסתבר שקיים חוב לבנק לאומי הנובע מהחשבון המשותף, כי אז מדובר בחוב משותף, ובלבד שלא בוצעו בו פעולות ע"י מי מבני הזוג לאחר התקופה הקובעת (עמ' 74 לפרו' שו' 22-25).
ו. לאחר עיון בכל אלה סבורני כי יש לקבל את ערעורו של האיש על קביעת השופטת קמא בנוגע לחוב הנדון, מהטעמים הבאים:
1. שוכנעתי שהן השופטת קמא והן המומחה שטרנפלד לא ראו נכונה את תמונת החוב, הנובע מ-ת.א. 22454-05-11, שהוזכר הן במסמכי המומחה (כמפורט לעיל) והן בפסק הדין.
--- סוף עמוד 55 ---
העתק התובענה הועבר לצדדים ולמומחה שטרנפלד ע"י המייצג של בנק לאומי, התובע בתובענה האמורה, משרד עוה"ד סולומון ליפשיץ מחיפה (ראה מכתבם מיום 2.3.15 שצורף לחוות דעתו המעודכנת של המומחה מיום 1.7.15).
2. בכתב התביעה האמור היו ארבעה נתבעים:
חברת .....
האיש.
האישה.
אשתו הראשונה של האיש.
3. כתב התביעה כלל שלושה פרקים:
פרק ראשון – תביעה נגד החברה והאיש (כערב) בגין חשבון חח"ד של החברה. תובענה זו הסתיימה בפסק דין שחייב את שניהם יחד ולחוד. פסק דין זה סולק באמצעות פקדון של החברה שהיה בבנק ע"ס 38,580 ₪ (ראה מכתבו של ב"כ הבנק מיום 2.3.15 המוזכר לעיל).
פרק שני - תביעה נגד האיש והאישה בגין החשבון המשותף בגינו ניתן פסק דין ביום 9.11.12 ע"ס נומינלי של 31,552 ₪ נכון ליום 1.4.11 בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד, כמפורט בפסק הדין שצורף כמוצג ז' למוצגי האיש.
פרק שלישי – תביעה נגד האיש ואשתו הראשונה של האיש בגין חשבון משותף. בגינו ניתן פסק דין נגד האיש ואשתו הראשונה ביום 20.6.11 בסכום של 5946 ₪ בצירוף שערוך, ששולם ע"י האישה הראשונה בו ביום (או בסמוך לכך) בסכום של 6000 ₪ (ראה מכתב ב"כ הבנק מיום 2.3.15).
4. מכאן עולה כי המומחה שטרנפלד (והשופטת קמא בעקבותיו) סבר בטעות שסכום הפקדון של החברה שמומש וכיסה את החוב, כוון לחוב הפרק השני (של האיש והאישה בגין חוב החשבון המשותף) בעוד שמימוש הפקדון כוון לפרעון חוב הפרק הראשון, של החברה והאיש.