זה גם הגיוני, שכן מדובר בפקדון של החברה וסביר כי ישמש לפרעון חוב שלה ולא של האיש והאישה.
זאת ניתן להסיק גם מהסדר הכרונולוגי של הדברים.
--- סוף עמוד 56 ---
פרעון הפקדון של החברה, שסילק את חובה וחובו של האיש בגין חשבון חח"ד, היה ביום 11.10.11. פרעון החוב של האיש ואשתו הראשונה בגין חשבון חח"ד משותף היה ביום 20.6.11. זאת כעולה ממכתב ב"כ הבנק מיום 2.3.15.
לעומת זאת פסק הדין נשוא חוב החשבון המשותף של האיש והאישה, ניתן רק ביום 19.11.12, הרבה מעבר לפרעון חובות שני הפרקים האחרים של פסק הדין.
לכן יש לומר כי החוב נשוא הפרק השני הוא משותף ובר איזון (אם כי חבותם של האיש והאישה בפסק הדין היא, יחד ולחוד, ובכל מקרה חבותם בו שווה).
ז. כפי שציינו לעיל, המומחה שטרנפלד גם סבר כי ככל שיוכח חוב בחשבון המשותף, הוא יהיה בר איזון בין הצדדים.
האיש צירף כמוצג ז' למוצגיו, אזהרת הוצל"פ שנשלחה לו בגין החוב נשוא החשבון המשותף שעמד ע"ס של 111,810 ₪.
איני קובע מסמרות בנדון, אולם יש לומר כי חוב זה בר איזון, ובכל מקרה החבות בו של האישה והאיש היא יחד ולחוד, כפי שנקבע בפסק הדין.
כל שאלה או מחלוקת בנושא חוב זה ודרך איזונו, תופנה לבית משפט קמא בהליך מתאים.
62. חוב של חברת ... לרשם החברות
א. טוען האיש בנדון לחוב בשיעור של 12,022 ₪.
ב. השופטת קמא קבעה אודות חוב נטען זה בפסק הדין כדלקמן:
"חוב של חב' ... לרשם החברות על סך 12,022 ₪ - לא הוצגו כל מסמכים בפני האקטואר בנוגע לחוב זה, המסמך שצורף לסיכומים לא הוגש לאקטואר ולא צורף לתצהיר עדות ראשית ועל כן הטענה נדחית" (סעיף 126 לפסק הדין).
ג. בהודעת הערעור (סעיף 49) ובעיקרי הטיעון (סעיף 53) טען האיש כי טעתה השופטת קמא כשקבעה כי לא הוצגו מסמכים בנדון. אלה צורפו כנספח ו' לסיכומים.
ד. האישה טענה נגד חוב נטען זה בעיקרי הטיעון מטעמה (סעיף 45), כי להוכחת חוב זה צירף האיש לראשונה לסיכומיו מסמך חדש, שלא כדין.
--- סוף עמוד 57 ---
מעבר לכך, האיש לא פירט מדוע עליו לשאת באופן אישי בחוב זה לרשם החברות בהינתן כי מדובר בחוב של החברה.
ה. לאחר עיון בכל אלה סבורני כי יש לדחות הערעור על קביעת השופטת קמא בנוגע לחוב הנדון, מהטעמים הבאים:
1. מטעמי השופטת קמא בפסק הדין בהקשר לחוב זה המצוטטים לעיל.
2. מטעמיה של האישה בעיקרי הטיעון לעיל המפורטים לעיל.
3. עיינתי במסמכים שצירף האיש כנספח ו' לסיכומיו. עסקינן בשני מכתבי דרישה לתשלום חובות מאת המרכז לגביית קנסות. בשני המכתבים לא מצויין בגין מה דרישת החוב ואף לא את מועד היווצרותו. מכאן כי לא ניתן לקבוע לגבי חוב זה כי הוא משותף.