10. אציין כי בבקשת רשות הערעור שהוגשה על עמ"ש 61008-06-13, ציין כב' השופט רובינשטיין, כי אין הוא מביע דעה בשאלה האם חוק יחסי ממון מאפשר לאזן מעיקרא נכס הרשום על שני בני הזוג בחלקים שווים באופן שיחולק בחלוקה שונה בתנאי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון (ראו פסקה ו' לבע"מ 4480/14) [פורסם בנבו] (30.7.14). כבוד השופט רובינשטיין בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (26.12.12) ציין, כי יש להשאיר את ההכרעה למקרים שעתידים לבוא, בבחינת פיתוח הדין ממקרה למקרה (ראו פסקה 27א לחוות דעתו שבפסק הדין) והמשיך והוסיף בבע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (14.4.15) כי המחוקק הותיר לשיקול דעתם של בתי המשפט ובתי הדין פיתוח כללים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות שכאמור התפתחו בחלוף הזמן והותאמו למצבי המשפחה החדשים שאותם הביאה בכנפיה רוח העידן, וכאשר ההגינות מצדיקה זאת (שם, פסקה טו').
11. בסופו של יום השאלה בדבר כוונת השיתוף בנכס ספציפי והיקף השיתוף היא שאלה עובדתית תלוית נסיבות (בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו]). נאמר לא אחת כי
--- סוף עמוד 66 ---
ההכרעה היא תלוית נסיבות קונקרטיות של המקרה שנבחן באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית, (פורסם בנבו, 14.3.17) פסקה ה(2)).
12. עתה אבחן את הנתון הראשון שציין בית משפט קמא - אי רישום הזכויות בבית (ברמ"י) על שם מי מהצדדים.
בענייננו, אין הזכויות רשומות על שם מי מהצדדים ואף לא נרשמה לטובת מי מהם הערת אזהרה. לא נחתם הסכם ממון ביניהם, לא נחתם הסכם חכירה ולא הוצג אישור זכויות או חוזה מול קיבוץ .... היתר הבנייה ניתן לקיבוץ ... (ראו סעיפים 37- 38 לפסק דינו של בית משפט קמא).
במסמך הנוגע לתהליך הקליטה בקיבוץ- "הסכם המלצה לצורך הפניית משתכן למנהל מקרקעי ישראל" מיום 21.8.07, צוין כי הקיבוץ המליץ על המבקשים- שני הצדדים- לקבל הקצאת מגרש ממנהל מקרקעי ישראל לצורך בניית הבית עליו; הצדדים חתומים על מסמך זה.
"הסכם להזמנת שירותי בנייה" מיום 25.10.07 נחתם בין הצדדים לבין "כנרת חברה לבניין ופיתוח בע"מ", שניהם כאמור חתומים עליו; גם ה-"מכתב מאת רשות מקרקעי ישראל" מיום 24.11.13 בדבר שווי ערך הקרקע, בהתאם להערכת השמאי וגובה דמי החכירה בתשלום חד פעמי, מופנה לשני הצדדים (סעיפים 70-74 לפסק דינו של בית משפט קמא).
השופט ח. שרעבי סבור כי מסמכים אלו כמו גם מסמך רמ"י- "רשימת מגרשים לשיוך על פי החלטה ממ"י 751", המפרט את שמות הרוכשים ואחוז חלקיהם במגרש, בו מופיעים שמות שני הצדדים בחלקים שווים, מלמדים בצורה ברורה כי "הזכויות בו יירשמו (ברמ"י) בסופו של יום, על שם שניהם בחלקים שווים... וכי ניתן להניח בסבירות ראויה כי אם מועד הקרע היה מאוחר יותר במספר חודשים עד שנה, כבר היו נרשמות הזכויות בבית על שם האיש והאישה בחלקים שווים". לא אוכל להסכים למסקנתו זו. אין לדעת מה היה קורה בסופו של יום, כאשר היו הצדדים נדרשים לחתום על הסכם חכירה. האפשרות כי הבית היה נרשם בחלקים לא שוויוניים על שניהם, סבירה בעיניי לא פחות ואף אפילו יותר מההשערה כי הבית היה נרשם על שניהם בחלקים שווים.