13. זאת ועוד, בעוד חברי כב' השופט שרעבי, סבור כי הצדדים היו ברישום מתקדם, אני בדעה כי הצדדים היו רק בראשיתו של הליך הרישום. הם לא חתמו על כל מסמך מול רשות מקרקעי ישראל. המסמכים היחידים שבחתימתם, הם מול הקיבוץ- בקשה להיקלט כחברים ומול חברת הבנייה- לבניית הבית. ממסמכים אלו אין ללמוד קטגורית על כוונתם ו/או הסכמתם "בזמן אמת" באשר להיקף השיתוף ביניהם. אין הרי, הסכם מול הקיבוץ, הנוגע לתהליך קליטה בקיבוץ והסכם בניית הבית, כהרי הסכם חכירה שבכוחו יותר מכל כדי ללמד על היקף הזכויות המוסכם בין בני הזוג. להבנתי, טענותיו של האיש באשר להיקף הזכויות, אינן באות בגדר "טענה בעל פה נגד מסמך בכתב".
--- סוף עמוד 67 ---
14. אזכיר, כי בית משפט קמא ששמע את הצדדים ואת עדיהם והתרשם מהם באופן ישיר, לא קבע כי הוא מעדיף את גרסת האישה באשר להיקף השיתוף בעוד שלגבי כוונת השיתוף, קיבל בית משפט קמא את עמדת האישה וקבע כי היא עמדה בנטל המוטל עליה (ראו סעיפים 65ו-79 לפסק דינו של בית משפט קמא). בית משפט קמא לא קבע כל ממצא, חיובי או שלילי באשר לעדות מי הצדדים ו/או אחות האיש ולא קבע כי הוא מעדיף גרסה אחרת על פני רעותה באשר להיקף השיתוף. משכך, המשיך ובחן בית משפט קמא את שאר הנתונים שהיו בפניו על מנת לתור אחר כוונתם של הצדדים לגבי היקף השיתוף (ראו סעיף 80-81 לפסק דינו של בית משפט קמא).
15. בעוד חברי, כב' השופט שרעבי סבור כי לא היה "דבר מה נוסף" שימנע הרישום המשותף בחלקים שווים, אני סבורה כי היה גם היה דבר מה נוסף או ליתר דיוק, דברים נוספים לא מבוטלים שהיו ברורים וגלויים לצדדים ויש להם משקל. העובדה כי לשניהם אלו נישואים שניים, לכל אחד מהם ילד משלו, הפערים בגילאים ביניהם, הפערים בהשקעות בבית, בעוד שהאיש הביא עמו רכוש שצבר מנישואיו הקודמים, האישה לא הביאה דבר (למעט פיקדון שהופקד בחשבון בנה מנישואיה הראשונים), העובדה כי הבית טרם נרשם על שם מי מהצדדים ולמעשה לא הוכרעה מה הייתה הסכמת הצדדים באשר להיקף השיתוף.
בית משפט קמא לא קבע כי עדותו של האיש אינה מהימנה. כזכור, האיש טען לאורך כל ההליך כי היה ברור לו ולאישה כי לכשיירשם הבית הוא יירשם על שמו בלבד. כך גם לא קבע בית משפט קמא כי עדות האחות אודות השיחות שקיימה עם האישה לעניין זה, לא נתן בהן אמון. בית משפט ציין את עמדת כל אחד מן הצדדים ולא קבע כי כוונת בני הזוג בעת בניית הבית או רכישת הקרקע, הייתה ברורה ושיקפה את גמירות דעתם. (ראו סעיפים 62-65 לפסק דינו של בית משפט קמא).