אבהיר ואסייג דבריי. היקף ההשקעה ו/או ההבדלים במימון אין בהם די כדי להכריע בשאלת היקף השיתוף. אלא כאשר הם משתלבים עם נתונים נוספים, המביאים למסקנה שהמסה הקריטית היא נוטה לחריגה מעיקרון השוויון אל עבר תוצאה הוגנת וצודקת יותר, קרי; שיתוף לשיעורין.
בעיניי, גם העובדה שהבעל יוותר ללא עתודות פנסיונית שאת כולן פדה לצורך רכישת הבית ובהתחשב בגילו, יש להוסיף למקבילית הכוחות שנוטה לטעמי, כפי שסבר בית משפט קמא, אל עבר השיתוף החלקי.
18. הנתון השלישי - תקופת המגורים הקצרה בבית עד מועד הפירוד (חמש שנים 2008-2013). חברי, השופט שרעבי סבור כי אין זה נכון להסתכל רק על תקופת המגורים המשותפת של בני הזוג בבית, אלא יש להסתכל על הזוגיות שהייתה בין הצדדים עוד משנת 2002 כידועים בציבור ועד למועד הקרע ובסך הכול, 11 שנים. לטעמו, מדובר בתקופה שאינה קצרה ואין בה כדי לשלול כוונת שיתוף מלא בבית.
19. סבורני, כי תקופת הנישואין היא נתון שיש להתייחס אליו ולתת לו משקל, אך גם לנתון נוסף והוא - אורך התקופה בה התגוררו בני הזוג בבית. אין האחד גובר את משנהו אלא מדובר בנתונים משלימים המביאים לראיה רחבה ולתוצאה צודקת בנוסף לנתונים נוספים עליהם עמד בית משפט קמא ועליהם הוספתי אני (נישואין שניים). לטעמי, ככל שרשימת הפרמטרים הנבחנים רחבה יותר, יביא הדבר לקביעה צודקת ומדויקת יותר. ראו והקישו
--- סוף עמוד 69 ---
מהפרמטרים שמנה כבוד השופט עמית בבע"מ 1398/11, ואשר אף הוא מנה בנפרד שני טעמים אלו. כוחם כאמור, יפה גם בענייננו.
20. אל נשכח כי בסופו של יום קבע בית משפט קמא כי האישה תקבל 30% מהבית ודחה את עתירת הבעל להצהיר כי הוא הבעלים היחיד של הבית. אורכם של החיים המשותפים; אורכם של הנישואין; שתי הבנות המשותפות; האישה שהייתה "הרוח החיה" ברכישת הבית, שנרכש לצרכי המשפחה המתרחבת, לא נשכחו מבית המשפט, הם אלו שהובילו לכך שבית משפט קמא קיבל את תביעת האישה לכוונת שיתוף ובהמשך את היקף השיתוף.
21. כעת לנתון הרביעי - הסכמת בני הזוג על שיתוף מלא בזכויות וחובות רק מיום הנישואין ואילך ולא קודם לכן- מתחילת החיים המשותפים. חברי כב' השופט שרעבי סבור כי בית משפט קמא טעה משסבר כי משהסכימו הצדדים כי השיתוף המלא הוא רק מיום הנישואין ואילך, יש לומר כי השיתוף בבית שנרכש קודם למועד הנישואין, אינו מלא אלא חלקי.
השופט שרעבי הפנה לנימוקיו בסעיף 48.ג. לחוות דעתו, שם הדגיש כי הסכמת הצדדים באשר להיקף התקופה לאיזון הזכויות הפיננסיות, אין בה כדי להשפיע על הזכויות הקנייניות מכוח הדין הכללי, הפועל במקביל להוראות חוק יחסי ממון. קביעה זו נעוצה בבג"ץ 5416/09. במישור המשפטי והעקרוני דעתי כדעת השופט שרעבי, אך שונה היא מסקנתי באשר ליישום הספציפי בענייננו. הצדדים ביקשו לקצר את תקופת השיתוף מיום הנישואין ועד ליום הקרע. האם להצהרתם זו אין משקל? ברקע נציין כי בית משפט קמא ציין כי בעקבות מצבו הכלכלי הקשה אליו נקלעו עסקיו של האיש, עלו נישואיהם על שרטון. האישה יכלה לבקש כי השיתוף יחל מיום שהוכרו כ"ידועים בציבור" אך היא בחרה שלא לעשות כן על אף שהבית נרכש בתקופת "הידועות". אינני רואה בטעם זה כטעם מרכזי לחלוקה לא שוויונית בבית, יחד עם זאת, אין אני רואה לבטלו.