38. התובעת טוענת כי הפרשנות המוצעת ע"י העירייה לסעיף 5 בתוספת הראשונה לפיה בתום 4 שנות הפעלה (החל משנת תש"ע ועד לשנת תשע"ג) התובעת לא תהיה זכאית להחזר השקעותיה הינה פרשנות אבסורדית. מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח העובדה שהתובעת השקיעה בבתי הספר משאבים רבים בידיעת העירייה זמן קצר לפני שהעירייה החליטה על סיום ההתקשרות עמה.
39. התובעת מוסיפה וטוענת כי יש ליתן משקל קטן ביותר לחוות דעתו של המהנדס אגאבריה אשר העיד בחקירתו הנגדית כי ביסס את חוות הדעת שלו על עדויות ולא על מסמכים, וזאת - על אף שמר מרעי, מנהל בית הספר המקיף, העיד כי ברשותו מסמכים רבים הנוגעים לעבודות שבוצעו בבית הספר המקיף, ועל אף שהתובעת הציגה מסמכים לגבי השקעה שביצעה בבתי הספר. יתרה מזו: הימנעות העירייה מהצגת חשבוניות וקבלות שהיו ברשותה מבססת את הקביעה לפיה אילו הוצגו מסמכים אלה ע"י העירייה היה בכך כדי לפעול כנגדה.
--- סוף עמוד 12 ---
40. בהתבסס על כל הטענות שפורטו לעיל - מעריכה התובעת כי על הנתבעת לשלם לה סך של 6,175,583 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.
טענות העירייה
41. העירייה טוענת כי ההסכם והתוספות שנוספו לו אינם חוקיים מאחר שהעירייה לא הייתה רשאית על פי הדין להתקשר בהסכם עם התובעת ללא קיום מכרז. משהתברר כי ההתקשרות להפעלת וניהול בית הספר טעונה קיום מכרז, אזי יש לקבוע כי ההתקשרות שבין העירייה לבין התובעת בטלה ומבוטלת. יתרה מזו: התקשרות ללא מכרז שנעשתה ע"י העירייה עם התובעת נעשתה בניגוד להוראות סעיף 27 בחוק יסודות התקציב לפיו חייבים להתקיים תנאים ואישורים מסוימים כתנאי לקיום התקשרות שכזו. לפיכך, גם מנימוק זה ההתקשרות שבין העירייה לבין התובעת דינה להתבטל. בנוסף, טוענת העירייה כי ההתקשרות שבינה לבין התובעת מנוגדת להוראות סעיף 203 (א1) בפקודת העיריות אשר לפיו נאסר על גזבר העירייה לחתום על התחייבות כספית של העירייה ללא קיום מכרז.
42. העירייה מוסיפה וטוענת כי ההתקשרות שבינה לבין התובעת נחתמה בניגוד לסעיף 45א בחוק יסודות התקציב, המגביל תקופת התקשרות של רשות מקומית לשלוש שנים, זולת במקרה של קבלת אישור מיוחד להתקשרות לפרק זמן ארוך יותר מאת משרד הפנים ומשרד האוצר. לטענת העיריה, בהעדר קבלת אישורים כאלה במקרה הנוכחי הרי שפג תוקפה של ההתקשרות שבין העירייה לבין התובעת, ולכן הארכת תקופת ההתקשרות במסגרת התוספת הראשונה – בטלה.
בנוסף, העירייה טוענת כי בניגוד לטענת התובעת, עתיד אינה "גוף נתמך" כהגדרת מונח זה בסעיף 32 בחוק יסודות התקציב. לשיטת הנתבעת, על מנת שעתיד תוכר "כגוף נתמך" היה על שר האוצר לפרסם הודעה על כך "ברשומות". בהעדר פרסום הודעה שכזו, הרי שאין לראות בעתיד "גוף נתמך", ואין כל תחולה לסייג לגבי "גוף נתמך" המפורט בסעיף 45א בחוק יסודות התקציב.