60. לחילופין, טוענת העירייה כי אם תתקבל טענת התובעת לפיה בית הספר הטכנולוגי נוהל על ידה רק במשך 3 שנים מתוך 4 השנים, הרי שבהתאם להוראות סעיף 5 בתוספת הראשונה, התובעת זכאית רק להשבה בשיעור של 25% משווי הציוד.
תשובת התובעת
61. התובעת טוענת בסיכומי התשובה שהגישה לבית המשפט כי בניגוד לנטען ע"י הנתבעת, הנתבעת לא הביאה כלל ראיות המוכיחות את טענתה לפיה חלה ירידה בהישגי התלמידים,
--- סוף עמוד 16 ---
או כי נוצר חוסר שביעות רצון אצל העירייה מהישגיה הפדגוגיים של התובעת במשך התקופה בה הפעילה וניהלה התובעת את בתי הספר.
62. באשר לטענת הנתבעת לפיה טענת התובעת בדבר "טעות סופר" שנפלה כביכול בלשון סעיף 6 בתוספת הראשונה הינה בגדר "טענה כבושה", מציינת התובעת כי טענה זו הועלתה על ידה בזמן אמת באמצעות בא-כוחה אשר ציין במכתביו לנתבעת כי תקופת ההתקשרות מסתיימת רק בשנת תשע"ז, וכי טענה זו הועלתה על ידה גם בסעיף 44 לכתב התביעה המתוקן.
63. התובעת מוסיפה וטוענת כי טענתה של הנתבעת לפיה עם השלמת 4 שנות התקשרות, דהיינו - בתום שנת הלימודים תשע"ג, לא הייתה לתובעת זכות לדרוש מהנתבעת להשיב לה את השקעותיה בבתי הספר לוקה בפגם כפול:
ראשית, טענה זו מתעלמת מן העובדה שההסכם לגבי בית הספר המקיף הוארך לתקופה נוספת (תשע"ד-תשע"ז) אך ההסכם הופר על ידי העירייה לאחר חלוף שנה אחת;
שנית, העירייה מתעלמת מן העובדה שהתוספת השנייה אשר עסקה בבית הספר הטכנולוגי הופרה ע"י הנתבעת טרם שהושלמה תקופת ביצועה, ולכן נותרה לתובעת זכות להפעיל ולנהל את בית הספר הטכנולוגי במשך שנה נוספת אחת.
64. התובעת טוענת כי טענות הנתבעת לכך שההסכם נוגד את סעיף 188 לפקודת העיריות, וכן טענת העירייה לפיה התובעת התנגדה, כביכול, למינוי שמאי מוסכם בהתאם להוראות סעיף 17 שבהסכם - הינן טענות שהועלו לראשונה בסיכומי הנתבעת, ועל כן מדובר בהרחבת חזית פסולה שאין להתירה. לטענת התובעת, הנתבעת מנסה לייחס לה סירוב למינוי שמאי מוסכם, אך טיעון זה אינו נכון מבחינה עובדתית. לטענתה, דווקא הנתבעת היתה זו שדחתה כל ניסיון של התובעת לפתרון המחלוקות בנושא זה.
65. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה בדבר אי החוקיות שדבקה בהסכמים. בנוסף לכך טוענת התובעת כי גם אם ימצא בית המשפט כי מדובר בהסכמים בלתי חוקיים, הרי שאין בכך כדי לאיין את זכותה של התובעת לקבלת פיצויים בהתאם לסעיף 31 בחוק החוזים (חלק כללי).