101. כשנשאל מר באסול, גזבר העירייה, מדוע הסכים לחתום על התוספת הראשונה מבלי שנערך מכרז ע"י העירייה השיב כי "אני דיברתי איפה שצריך לדבר, בסוף הגענו למסקנה שאנחנו רוצים לחתום על תוספת להסכם קיים, לא פרסמנו מכרז וחתמתי" (עמ' 106, ש' 28-29 לפרו'). מעדות זו של מר באסול עולה כי העירייה הייתה מודעת בזמן אמת לחובתה עפ"י דין לקיים מכרז – ואולם בחרה להתקשר עם התובעת בתוספת הראשונה, תוך הפרה של חובה זו. התנהלות זו אינה מתיישבת עם חובת תום הלב וחובת ההגינות המוגברת המוטלות על העירייה. יתרה מזו: הדברים מקבלים משנה תוקף, והיעדר תום הלב מצדה של העירייה אף בולט יותר, נוכח העובדה כי העירייה בחרה מצד אחד שלא לקיים חובתה לעריכת מכרז, ואילו עתה היא טוענת – מצד שני - לבטלותו של ההסכם עליו חתמה עם התובעת מאחר שלא קוים במקרה דנן הליך של מכרז טרם שנכרת ההסכם בין הצדדים.
102. יצוין כי גם בנוסחה של התוספת השנייה, אשר עסקה בניהול והפעלת בית הספר הטכנולוגי, לא פירטה העירייה חובתה לערוך מכרז, או את חובתה לקבל תחילה האישורים המוקדמים שקבלתם נדרשת כתנאי להתקשרותה עם התובעת. מאידך, בתוספת השנייה נאמר כי "העירייה חפצה כי עתיד תפעל מול המשרד לקבלת סמל מוסד חדש ותפעיל ותנהל את בית הספר החינוכי טכנולוגי..." (ס' 2 לתוספת השנייה, נספח 6 לתצהיר מר דוד נבות). יוצא
--- סוף עמוד 26 ---
איפוא כי בתוספת השנייה אומנם צוין כי העירייה חתמה עליה באמצעות ראש העירייה, גזבר העירייה והחשב המלווה, אך לא הוצגה בפני ראיה לכך שהחשב המלווה אכן חתם על התוספת השניה. ברי כי האחריות להחתמת החשב המלווה על התוספת השנייה מוטלת בעיקרה על העירייה. לכן אני קובע בזאת כי בהתייחס לתוספת השנייה הציגה העירייה בפני התובעת מצג לפיו היא רשאית להתקשר בה עם התובעת, וכל זאת – מבלי שהעירייה הכפיפה את ההתקשרות נושא התוספת השניה לעריכת מכרז או לקבלת אישורים מוקדמים מהגורמים הנדרשים.
103. אוסיף ואדגיש כי מר באסול טען במהלך בחקירתו כי לאחר שהוא וראש העירייה חתמו על התוספת השנייה הם העבירו אותה לחתימת החשב המלווה. אלא שמר באסול לא ידע להשיב מדוע החשב המלווה לא חתם על התוספת השנייה (עמ' 107, ש' 27-34 לפרו'). יוצא, איפוא, כי העירייה הייתה מודעת בזמן אמת לחובתה לקבל את אישור החשב המלווה להתקשרותה עם התובעת בתוספת השנייה, אך היא לא קיימה חובתה זו ולא וידאה, כנדרש ממנה, כי אישור זה אכן התקבל בפועל וכי החשב המלווה חתם על התוספת השנייה. לא למותר לציין, כי העירייה אף לא הוכיחה כי הביעה תרעומת כלשהי או העלתה טענה כלשהי בפני גורם כלשהו, לרבות בפני החשב המלווה, לענין אי חתימתו של החשב המלווה על התוספת השנייה. בהקשר זה העיד מר באסול במהלך חקירתו כי "למיטב זיכרוני אני אמרתי לראש העיר ברגע שחתמתי, אמרתי לראש העיר צריך להחתים את החשב" (עמ' 108, ש' 30-32). אולם, אין באמירה זו כדי לפטור את העירייה מלקיים חובתה ולוודא כי החשב המלווה אכן חתם על ההסכם והתוספות לו באופן הנדרש על פי הדין. יתרה מזו: אמירה זו לא נטענה כלל על ידי העירייה טרם חקירתו הנגדית של מר באסול בבית המשפט, ובכלל זה אף לא פורטה בתצהיר עדותו הראשית.