106. שנית, לא למותר לציין כי בחינת הראיות שהוצגו בפני בית המשפט מעלה כי הטענה בדבר אי החוקיות שדבקה במערכת ההסכמית הועלתה על ידי העירייה לראשונה רק במסגרת ההליך דנן, ולא נטענה על ידה במהלך ההתקשרות עם התובעת, או בהודעות שנשלחו על ידה לשם סיום התקשרות זו. כך לדוגמה, ביום 31.12.2010 שלח ב"כ העירייה מכתב אל התובעת הכולל הודעה בדבר הפסקת ההתקשרות עם התובעת בנוגע לניהול בית הספר המקיף (כאמור, ההתקשרות עם התובעת בנוגע לבית הספר המקיף בוטלה בפועל רק בשנת הלימודים תשע"ד) (ר' מוצג ת/1). במכתב זה העלתה העירייה טענות לגבי הישגיה הפדגוגיים הבלתי מספקים של התובעת בבית הספר המקיף ובדבר חוב כספי, אך מנגד היא לא העלתה בו כל טענה בדבר אי חוקיותה של המערכת ההסכמית. ביום 20.4.2011 שלח ראש עיריית קלנסווה דאז, מר מחמוד חדיג'ה, מכתב לתובעת ובגדרו ציין כי "למען הסר ספק, מן הראוי להדגיש כי הגורמים המוסמכים בעירייה, ובראשם ראש העירייה הנוכחי, אינם חפצים בסיום ההתקשרות עמכם" (ס' 4 במכתב מיום 20.4.2011, נספח 3 לתצהיר מר עמיעד גורביץ') (ההדגשות אינן במקור – ב.א.). כך גם נכתב במכתב מיום 28.12.2011 אשר
--- סוף עמוד 28 ---
שלח לתובעת מר ג'מל ע. כרים, מ"מ ראש העירייה, לגבי הפסקת ההתקשרות עם התובעת לקראת שנת הלימודים תשע"ג (שכאמור לא הופסקה בפועל) מבלי שצוין בו דבר על אי חוקיות שדבקה במערכת ההסכמית (ר' נספח 4 לתצהיר מר עמיעד גורביץ'). גם מעיון בהודעה מיום 23.12.2013 לגבי סיום ההתקשרות עם התובעת בקשר לבית הספר המקיף אשר נשלחה ע"י ב"כ העירייה לתובעת עולה כי במכתב זה לא הועלתה כל טענה מצד העירייה לגבי אי-חוקיותה של המערכת ההסכמית. יתרה מזו: בגדר ההודעה נומק ע"י העירייה כי סיום ההתקשרות עם התובעת נעשה בהסתמך על סעיף 19.6 בהסכם (ר' ס' 1 למכתב מיום 23.12.2013, נספח 10 לתצהיר מר עמיעד גורביץ'). יוצא איפוא כי בזמן אמת גם העירייה ראתה עצמה מחוייבת למערכת ההסכמית, ולא העלתה שום טענה בדבר אי חוקיותה של המערכת ההסכמית.
107. כפי שכבר צוין לעיל - העובדה שהעירייה "כבשה טענותיה" בדבר אי החוקיות שדבקה במערכת ההסכמית אין בה כדי למנוע ממנה מלטעון כיום לבטלותה של המערכת ההסכמית. עם זאת, יש בהתנהלות זו כדי לחזק טענת התובעת בדבר הסתמכותה על מצגי העירייה, ולהתחשב בכך בעת בחינת המשמעות הנובעת מבטלותה של המערכת ההסכמית. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, טענה בדבר חוסר תום לב נשקלת כחלק ממכלול השיקולים שיש לשוקלם לשם הכרעה בתוצאות בטלותו של הסכם פסול (ר' עניין בית הרכב, בפס' 59; עופר גרוסקופף, "חוזה פסול", דיני חוזים 587 (דניאל פרידמן ונילי כהן עורכים, 2003)). במקרה שלפניי, אני סבור כי יש להביא בחשבון בעת קביעת תוצאות בטלותה של המערכת הסכמית את המצג המתמשך שהציגה העירייה בפני התובעת בדבר רצונה להמשיך את ההתקשרות עמה לניהול בתי הספר תוך שהעירייה "כובשת טענותיה" בדבר אי חוקיותה של המערכת ההסכמית, ותוך שהתובעת, מצידה, מקיימת את התחייבויותיה על פי אותה מערכת הסכמית בידיעתה של העירייה.